מהצד האחד יש את האנשים המרתקים, הטיפוסים הבולטים בכל פינת קפה או חדר מורות.
אתם בטח מכירים לפחות אחד שהוא 'מְסַפֵּר סיפורים' מלידה, כזה שיודע לשאוב את תשומת ליבם של השומעים. עם להט בעיניים ובתנועות ידיים אנרגטיות הוא יכול להפוך כל סיפור קטן - ותהיה זו החוויה הכי שגרתית ובנאלית - לסיפור מתח מסעיר ומסקרן. כשאנשים מסוג זה ידברו, גם אם הם ידווחו איך הם קנו אתמול לחם במכולת, כל העוברים ייעצרו מהילוכם, יתקהלו סביבם ויקשיבו להם בפה פעור.
לעומת האנשים המרתקים, יש את האנשים שלא ניחנו בכישרון הזה. אלו שלא יודעים לספר סיפור, לא יודעים לְעַניין. ו...אם נאמר זאת בלשון פחות מעודנת, אנשים די משעממים.
יש כאלו שגם אם הם יספרו איך ניצלו מתאונת מטוס באמצעות מצנח שקיפלו מאוריגמי - זה לא יעניין אף אחד. הסיפור הכי מלהיב יהפוך בפיהם לטרחני ומייגע. אלו אנשים שאתה לא רוצה לשאול אותם 'מה נשמע', משום שהם עלולים לפרש את השאלה כאילו אתה באמת מעוניין לשמוע, ולהתחיל לספר. וכשהם מתחילים - זה לא נגמר כל כך מהר...
אם נרחיק עד לקצה הסופי של הסקאלה הזו נוכל למצוא שם את דרו אקרמן (Drew Ackerman).
הכירו את האיש המשעמם ביותר בעולם.
דרו אקרמן
אקרמן נולד בארה"ב בשנות השבעים של המאה הקודמת. כבר מילדותו הוא התאפיין והתבלט ב--- ובכן, בשום דבר.
מדובר באדם אפרורי ומשעמם. מאד משעמם. הוא נעדר חוש הומור לחלוטין, טון דיבורו איטי ומעיק וקולו עמוק ועמום. מובן מאליו שכמעט ואין לו חֶבְרה, האפרוריות שלו מעולם לא הוסיפה לו יותר מדי נקודות ביכולת לרכוש חברים.
הוא עבד במשרד קטן שעסק בתחום החשבונאות, שם שיעמם כהוגן את כל סובביו. בכל בוקר היה מגיע למשרד ומנסה לספר לחבריו לצוות על חוויות היום שחלף עליו, מה שהיה גורם לשרשרת פיהוקים ולהצצות תכופות בשעון. האופן המייגע והמַלְאֶה שבו סיפר את סיפוריו השניא אותו על חבריו לעבודה והם התחמקו ככל יכולתם מלהיקלע לשיחה עמו.
יום אחד בהפסקת הקפה לעג לו אחד העובדים, "תאמין לי דרו, חבל שאתה לא בא לספר לי את הסיפורים האלה בלילה. סיפורים כמו שלך זה בדיוק מה שאני צריך כשאני מנסה להירדם בלילה..." כל החבר'ה צחקו בקול, אבל באותו רגע ניצת רעיון בליבו של דרו.
הוא החל להקליט את עצמו מדבר ומספר סיפורים. המיקרופון התגלה כחבר נאמן. הוא לא קטע אותו, לא תירץ שהוא ממהר ויש לו עוד עיסוקים, ומעולם לא אמר לו "אהמ, תראה דרו, זה מאד מעניין מה שאתה מספר פה, אבל אני חייב לחזור למשרד"...
את ההקלטות הפיץ אקרמן דרך הרשת בתור הסכת (פודקאסט) המיועד למתקשים להירדם. "האזנה לפודקאסט שלי תסייע לכם להירדם", טען, "וגם אם לא - לפחות אני אהיה אִתכם שם בלילות הארוכים".
אקרמן קרא לתכנית שלו בשם "Sleep With Me" - בואו לישון איתי. בכל פרק הוא מדבר ברצף ובלי הפסקה במשך שעות. הוא מספר סיפורים ארוכים ומתפתלים, מעלה זיכרונות משמימים ומתאר מקרים שגרתיים מחיי היום יום. הנושא לא משנה, זה יכול להיות תיאור איך הוא מכין כריכים, הקראה של שירים ישנים או רצף של מחשבות וחצאי הרהורים, הכל נעשה בקול חדגוני ומשעמם להחריד.
בתחילה אנשים חשבו שמדובר בגימיק או בדיחה, אך עד מהרה העניין תפס תאוצה רבה יותר ממה שאי מי יכול היה לדמיין.
הלוגו של Sleep With Me
הפודקאסט שלו התפרסם כפתרון קסם לסובלים מנדודי שינה והיה להצלחה מסחררת. אנשים שבמשך שנים לא הצליחו להירדם מבלי ליטול כדורי שינה - נרדמו בקלות תוך כדי האזנה ל'בואו לישון איתי'. כאלו שהיו רגילים להעביר שעות ארוכות במיטה עד שהיו נרדמים, דיווחו כי כשהאזינו לתכניתו של אקרמן, עוד לפני מחצית הפרק שכנו עמוק בעולם החלומות.
ההסבר הפסיכולוגי הוא שכאשר המוח נמצא במצב של האזנה, הוא לא פנוי לחרדת 'האם אצליח להירדם' המוכרת כל כך לסובלים מנדודי שינה. כאשר החרדה הזו מנוטרלת - בעיית נדודי השינה כמעט נפתרה. למה כמעט? משום שכאן מופיעה בעיה אחרת, כאשר אתה מאזין לתוכן, אתה מסתקרן לשמוע את המשך הסיפור או התוכן שאליו אתה מאזין, הסקרנות מעוררת את המוח ושוב אתה לא נרדם. חזרנו לנקודת ההתחלה.
פה בדיוק באה הבשורה של "Sleep With Me", אתה מקשיב, אבל זה לא מעניין אותך. המוח שלך ב'מצב הקשבה', אבל אתה לא מסתקרן לשמוע את ההמשך. הפודקאסט המשעמם נמצא כהצלה של ממש לעשרות אלפי סובלים מנדודי שינה.
איך הגדיר פעם אקרמן את התכנית שלו (בהבלחה נדירה של הומור), 'התכנית שאפילו הכבשים מאזינות לה כשנמאס להן לספור את עצמן'.
בגיל מאוחר גילה דרו אקרמן את ה'כישרון' שלו ומצא את הדרך למנף את הכישלון לכישרון. הוא עזב את עבודתו במשרד רואי החשבון והתמסר אך ורק להקלטת התוכניות שלו. כיום הוא מעלה מדי שבוע שלושה פרקים חדשים ומשעממים, הפודקאסט שלו נכנס לרשימת חמישים הפודקאסטים המואזנים ביותר בארה"ב. יש לו עשרות אלפי מנויים, ואפשר אפילו לרכוש חולצת פיג'מה מיוחדת שעליה מודפס הלוגו של "בואו לישון איתי".
אקרמן הפך לאדם ידוען ומפורסם. הוא נחשב כ'מושיע' של קהילת הסובלים מנדודי שינה ומוכר כמרואיין מבוקש (כמובן לראיונות במדיה הכתובה בלבד, ראיון שייערך עמו במדיה המשודרת עלול להצניח את הרייטינג בחדות במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב לגרום לכמה נהגים להירדם תוך כדי נהיגה...)
אנחנו יכולים לקחת תובנה חשובה מסיפורו המרתק של האיש המשעמם; אין דבר שאי אפשר למנף להצלחה. גם מה שנראה כנקודת חולשה, אפשר להפוך אותו להישג באמצעות קצת מחשבה יצירתית. כפי שחכמי המוסר אמרו שאין מידה או תכונה רעה, לכל מידה יש מקום, רק שצריכים לתעל אותה למקום הנכון. כך בכל דבר. אין נקודות חולשה, יש נקודות שצריך למצוא את הדרך איך להשתמש בהן לתועלת.
אפשר לחשוב על הרבה דרכים יצירתיות למנף נקודות חולשה. מאייר שלא מסתדר עם צביעה, יכול לשווק את עצמו כמומחה לאיורי שחור לבן.
צלם עם ציוד ישן יכול למכור 'צילומי נוסטלגיה - כמו שהיו עושים פעם'. עסק שלא פוקדים אותו הרבה לקוחות, יוכל לספר על היחס האישי לכל לקוח.
בואו נלמד מדרו אקרמן שהפך את נקודת התורפה הגדולה ביותר שלו - לנקודת ההצלחה בחייו.