הנושאים החמים
לספירת העומר, 1-7 | לספירת העומר, 8-14 | לספירת העומר 15-21
רשת הסוואה
במלחמה, כשלא רוצים שהאויב יראה איפה אנחנו חונים, פורסים רשת הסוואה - כדי שלא ידעו מי ומה. רשתות הסוואה חדישות הן לא סתם פלסטיק פשוט - הן יכולות גם לשבש מכ"מים של חום ושל קרינה אלקטרומגנטית.
בדומה, בניהול של קמפיינים, לפעמים אנחנו לא רוצים שידעו מי המפרסם - בין אם זה בקמפיין טיזר (שבו, בשבוע אחד שואלים שאלה - והקמפיין נותן את התשובה), ובין אם זה בקמפיין פוליטי אנונימי. קמפיין מוצלח עם הסוואה שמופץ ברשתות חברתיות יכול לקבל חשיפה חזקה במיוחד. איראן ורוסיה למשל מנהלות קמפיינים מוסתרים ברשת נגד המערב.
לכו תדעו מי כתב את הפוסט שקראתם עכשיו...
*לא רואים ממטר*
יש הסוואה שתורמת למאמץ מלחמתי ויש כזו שרק מפריעה. ובכן הערפל הכבד בשמי איראן - תרם מאוד למאמץ המלחמתי של ישראל (אם זו קשורה להעלמות מסוק הנשיא האיראני ואם לא). הדרמה שמתרחשת כבר כמה שעות בארץ האוייב נהיית מורכבת יותר ויותר בזכות הראוּת העגומה.
הערפל מאז ומעולם נחשב למקום רוחני שמסמל את הלא נודע, את האתגר - וכמובן גם את ההזדמנות לצמיחה. או כמו שכתב שולי רנד:
"יהיה אשר יהיה
לעצמי ממלמל
זה הזמן לפסוע
אל תוך הערפל
כי שמה כי שמה
כי שמה האלוקים"
סיכת מקצוע
בצבא כולם לובשים אותו דבר. איך נבדיל בין לוחם שהנשק שלו בשיפוץ בנשקיה, לבין מש"ק הממטרות? התשובה היא: סיכה. בצבא מאוד נפוץ ללכת עם סיכה (או שרוך) על המדים, על מנת לציין את התפקיד, הקורס, ההכשרה או כל דבר אחר - כדי שנבדיל בין מי שלמד ונמצא בתפקיד מסוים למי שלא.
הגאווה החיילית משמעותית מאוד, ככה שגם רב צבאי ששירת בשריון יעדיף כומתת שיריון על פני כומתת בקו"ם (שהיא הכומתה הסטנדרטית של הרבנות). על פי רוב חיילים מקבלים סיכה רק אחרי קורס מקצועי - מה שאומר שהחייל עבר הכשרה משמעותית והוא ראוי להיות חלק מקבוצת עונדי הסיכה.
פז"מ (פסק זמן מינמלי)
הגענו לאמצע הדרך בספירת העומר, וזו הזדמנות מצויינת לדבר על זמנים. תמיד צוחקים על זה שאם נקשור חמור לעץ בבסיס, תוך כמה שנים טובות הוא יהיה נָגד. בצבאנו הקדוש, נגדים הם פשוט חיילים בקבע שאינם קצינים (כלומר מפקדים).
פז"מ הוא בעצם דרך של המערכת להבדיל בין הוותיקים לחדשים, ולתת כבוד למי שהידע שלו והסמכות המקצועית שלו (לכן, יש דרגות קצין גם לאקדמאים בצה"ל).
כמו כן, היא יוצרת ציפיה לחייל: "עוד X חודשים אהיה בדרגה גבוהה יותר", מה שמעודד אותו להישאר במערכת ולתרום לה כדי להגיע לשם, בדומה לרצון שלנו לקידום במקצוע אזרחי.
הספירה החל מצאת הכוכבים (~20:00)
שבת שלום!
עיצוב המוות
חיילים נקברים בלוויה צבאית: ארון, דגל, מסדר, טקס. הסיבה שאנחנו עושים את זה היא כדי להזכיר לנו ולמשפחות החיילים שהם לא מתו לחינם, הם מתו בשביל להגן עלינו, ואנחנו מוקירים אותם על כך.
לא כל החיילים נהרגים ישירות מאש האויב. יש תאונות ואסונות, אבל כולם כולם הם המחיר של הגנת העם והארץ.
שתיים שלוש, ש-גר!
כל מלחמה צריכה עידוד ותמיכה גם בעורף, ומה יותר מעודד את העורף מחיסול מחבלים בשידור חי? לפני הכניסה הקרקעית, 2-3 ש-גר היה המרענן הרשמי, ויעידו על כך החולצות, הקליפים וכל המותגים שניסו לרכוב עליו ולפרסם את עצמם איתו.
ולא סתם טוב שדובר צה"ל פרסם את הסרטונים הללו שבהם טנקיסט, תותחן, חובל או טייס עוזרים לחי"רניק ולכל עם ישראל לחסל מחבלים. חלק חשוב במלחמה הוא תודעת ניצחון ורוח לחימה איתנה. אי אפשר לנצח במערכה בלי הסברה פנימית וחיצונית טובה - שמתחילה קודם כל במוראל. האמירה פשוטה - אנחנו מנצחים.
שתיים שתיים שתיים
מחר נציין 222 ימי מלחמה ו22 ימים בעומר. זו הזדמנות מצויינת לדבר על האפקטיביות של חזרה ורפטטיביות בשיווק ובהטמעת מסרים בכלל.
אילה קינן (שהשיאה אמש את משואת ההסברה) עוסקת בדיוק בזה מתחילת הלחימה: היא חוזרת על מסרים פשוטים וקליטים (דוגמאת 'חמאס הוא דאע"ש') כמה שיותר פעמים ובכמה שיותר מקומות. העיקרון פשוט - ככל ששומעים יותר מסר מסוים - ככה מפנימים אותו יותר ומתחברים אליו יותר. מעבר לכך - כשמסר מהדהד כל כך הרבה פעמים ומכמה שיותר כיוונים קיים גם אפקט משמעותי של (תאמינו או לא) לחץ חברתי.
רשת הסוואה
במלחמה, כשלא רוצים שהאויב יראה איפה אנחנו חונים, פורסים רשת הסוואה - כדי שלא ידעו מי ומה. רשתות הסוואה חדישות הן לא סתם פלסטיק פשוט - הן יכולות גם לשבש מכ"מים של חום ושל קרינה אלקטרומגנטית.
בדומה, בניהול של קמפיינים, לפעמים אנחנו לא רוצים שידעו מי המפרסם - בין אם זה בקמפיין טיזר (שבו, בשבוע אחד שואלים שאלה - והקמפיין נותן את התשובה), ובין אם זה בקמפיין פוליטי אנונימי. קמפיין מוצלח עם הסוואה שמופץ ברשתות חברתיות יכול לקבל חשיפה חזקה במיוחד. איראן ורוסיה למשל מנהלות קמפיינים מוסתרים ברשת נגד המערב.
לכו תדעו מי כתב את הפוסט שקראתם עכשיו...
*לא רואים ממטר*
יש הסוואה שתורמת למאמץ מלחמתי ויש כזו שרק מפריעה. ובכן הערפל הכבד בשמי איראן - תרם מאוד למאמץ המלחמתי של ישראל (אם זו קשורה להעלמות מסוק הנשיא האיראני ואם לא). הדרמה שמתרחשת כבר כמה שעות בארץ האוייב נהיית מורכבת יותר ויותר בזכות הראוּת העגומה.
הערפל מאז ומעולם נחשב למקום רוחני שמסמל את הלא נודע, את האתגר - וכמובן גם את ההזדמנות לצמיחה. או כמו שכתב שולי רנד:
"יהיה אשר יהיה
לעצמי ממלמל
זה הזמן לפסוע
אל תוך הערפל
כי שמה כי שמה
כי שמה האלוקים"
סיכת מקצוע
בצבא כולם לובשים אותו דבר. איך נבדיל בין לוחם שהנשק שלו בשיפוץ בנשקיה, לבין מש"ק הממטרות? התשובה היא: סיכה. בצבא מאוד נפוץ ללכת עם סיכה (או שרוך) על המדים, על מנת לציין את התפקיד, הקורס, ההכשרה או כל דבר אחר - כדי שנבדיל בין מי שלמד ונמצא בתפקיד מסוים למי שלא.
הגאווה החיילית משמעותית מאוד, ככה שגם רב צבאי ששירת בשריון יעדיף כומתת שיריון על פני כומתת בקו"ם (שהיא הכומתה הסטנדרטית של הרבנות). על פי רוב חיילים מקבלים סיכה רק אחרי קורס מקצועי - מה שאומר שהחייל עבר הכשרה משמעותית והוא ראוי להיות חלק מקבוצת עונדי הסיכה.
פז"מ (פסק זמן מינמלי)
הגענו לאמצע הדרך בספירת העומר, וזו הזדמנות מצויינת לדבר על זמנים. תמיד צוחקים על זה שאם נקשור חמור לעץ בבסיס, תוך כמה שנים טובות הוא יהיה נָגד. בצבאנו הקדוש, נגדים הם פשוט חיילים בקבע שאינם קצינים (כלומר מפקדים).
פז"מ הוא בעצם דרך של המערכת להבדיל בין הוותיקים לחדשים, ולתת כבוד למי שהידע שלו והסמכות המקצועית שלו (לכן, יש דרגות קצין גם לאקדמאים בצה"ל).
כמו כן, היא יוצרת ציפיה לחייל: "עוד X חודשים אהיה בדרגה גבוהה יותר", מה שמעודד אותו להישאר במערכת ולתרום לה כדי להגיע לשם, בדומה לרצון שלנו לקידום במקצוע אזרחי.
הספירה החל מצאת הכוכבים (~20:00)
שבת שלום!
עיצוב המוות
חיילים נקברים בלוויה צבאית: ארון, דגל, מסדר, טקס. הסיבה שאנחנו עושים את זה היא כדי להזכיר לנו ולמשפחות החיילים שהם לא מתו לחינם, הם מתו בשביל להגן עלינו, ואנחנו מוקירים אותם על כך.
לא כל החיילים נהרגים ישירות מאש האויב. יש תאונות ואסונות, אבל כולם כולם הם המחיר של הגנת העם והארץ.
שתיים שלוש, ש-גר!
כל מלחמה צריכה עידוד ותמיכה גם בעורף, ומה יותר מעודד את העורף מחיסול מחבלים בשידור חי? לפני הכניסה הקרקעית, 2-3 ש-גר היה המרענן הרשמי, ויעידו על כך החולצות, הקליפים וכל המותגים שניסו לרכוב עליו ולפרסם את עצמם איתו.
ולא סתם טוב שדובר צה"ל פרסם את הסרטונים הללו שבהם טנקיסט, תותחן, חובל או טייס עוזרים לחי"רניק ולכל עם ישראל לחסל מחבלים. חלק חשוב במלחמה הוא תודעת ניצחון ורוח לחימה איתנה. אי אפשר לנצח במערכה בלי הסברה פנימית וחיצונית טובה - שמתחילה קודם כל במוראל. האמירה פשוטה - אנחנו מנצחים.
שתיים שתיים שתיים
מחר נציין 222 ימי מלחמה ו22 ימים בעומר. זו הזדמנות מצויינת לדבר על האפקטיביות של חזרה ורפטטיביות בשיווק ובהטמעת מסרים בכלל.
אילה קינן (שהשיאה אמש את משואת ההסברה) עוסקת בדיוק בזה מתחילת הלחימה: היא חוזרת על מסרים פשוטים וקליטים (דוגמאת 'חמאס הוא דאע"ש') כמה שיותר פעמים ובכמה שיותר מקומות. העיקרון פשוט - ככל ששומעים יותר מסר מסוים - ככה מפנימים אותו יותר ומתחברים אליו יותר. מעבר לכך - כשמסר מהדהד כל כך הרבה פעמים ומכמה שיותר כיוונים קיים גם אפקט משמעותי של (תאמינו או לא) לחץ חברתי.
