הנושאים החמים
והוא עזב הכל באמצע, וברח.
ימים שלמים סבב במישורי פרא
פסע בתוך העשב בצל עצי ענק
דקלם ספרי שירה שהכיר על פה
'אני בגן עדן' חשב לעצמו כל הזמן
אבל
במקום להתחבר לעצמו כפי שקיוה
הוא חש מנותק
השמים היו כל כך תכולים וריקים
הגזעים העבים נצבו באלם סביבו
הסלעים המפוסלים שרקפות הציצו מסדקיהם
לא הסתירו שום סוד
כשהפך אבנים מצא תחתיהם עוד אבנים,
ועוד רקפות
הרוח בערב היתה מעצבנת וקרה
השמש בצהרים היתה צהובה ומייבשת
ורחש השלכת המתפצחת בצעדיו לא היה שונה מלצעוד יחף בסלון על שאריות דוריטוס.
ברחתי מהבזקי האורות האפילפטיים של העיר
ברחתי מקול מנועים, מעשן גנרטורים
ברחתי מהאנשים המביטים, התובעים, המתעלקים,
ברחתי מילדים בוכים, מחשבונות חשמל, מברייקינג ניוז, מקריירות מתחלפות, מאופנה מתעדכנת, מלהיות שחקן ראשי עשרים וארבעה שעות רצופות כשהקהל מנמנם ביציעים.
ומה יש לי עכשיו?
מילות השיר יפות הן, נכון.
אבל יפות וזהו.
הן כמו פרפרים שמרחפים סביבי
פרפרים שצבעם דוהה מרוב רפרוף ופרפור,
פרפרים שחייבים לנופף ולזגזג ולהסתחרר ללא הפסק, כדי שלא תבחין בכלומיותם.
בדיעבד למדתי דבר חשוב
אם אתה ריק מבפנים אז לך לשמוע הרצאה
תעשה שופינג
תאזין למוסיקה
צא לבנק
תרקוד בחתונות
תכתוב מיילים
תאפה עוגה
תלמד לנגן באקורדיון
תפסל חתולי חרסינה
תנסה לסחור בשוק ההון
אך אל תבקש שקט
אל תצא לטבע
צמרות העצים להקות הצפרים והשבילים הפורחים היורדים לנחל, הם כולם רק מראות.
השתקפויות שלך.
אם אין בך משהו להקרין, אז אחרי שיעבור ההלם הראשוני של קליידוסקופ הגוונים שלא הורגלת בהם, של תדרי הקול החדשים, של ניחוחות האדמה והדשא,
אתה תשתעמם.
כי כשלוקחים כלום ומבודדים אותו מכל הסיגים, כשמזקקים אותו במעבדה עד שמקבלים כלום טהור,
אז המבחנה ריקה.
השלוה שהכל כוספים אליה איננה אפס...
היא אחד!
ימים שלמים סבב במישורי פרא
פסע בתוך העשב בצל עצי ענק
דקלם ספרי שירה שהכיר על פה
'אני בגן עדן' חשב לעצמו כל הזמן
אבל
במקום להתחבר לעצמו כפי שקיוה
הוא חש מנותק
השמים היו כל כך תכולים וריקים
הגזעים העבים נצבו באלם סביבו
הסלעים המפוסלים שרקפות הציצו מסדקיהם
לא הסתירו שום סוד
כשהפך אבנים מצא תחתיהם עוד אבנים,
ועוד רקפות
הרוח בערב היתה מעצבנת וקרה
השמש בצהרים היתה צהובה ומייבשת
ורחש השלכת המתפצחת בצעדיו לא היה שונה מלצעוד יחף בסלון על שאריות דוריטוס.
ברחתי מהבזקי האורות האפילפטיים של העיר
ברחתי מקול מנועים, מעשן גנרטורים
ברחתי מהאנשים המביטים, התובעים, המתעלקים,
ברחתי מילדים בוכים, מחשבונות חשמל, מברייקינג ניוז, מקריירות מתחלפות, מאופנה מתעדכנת, מלהיות שחקן ראשי עשרים וארבעה שעות רצופות כשהקהל מנמנם ביציעים.
ומה יש לי עכשיו?
מילות השיר יפות הן, נכון.
אבל יפות וזהו.
הן כמו פרפרים שמרחפים סביבי
פרפרים שצבעם דוהה מרוב רפרוף ופרפור,
פרפרים שחייבים לנופף ולזגזג ולהסתחרר ללא הפסק, כדי שלא תבחין בכלומיותם.
בדיעבד למדתי דבר חשוב
אם אתה ריק מבפנים אז לך לשמוע הרצאה
תעשה שופינג
תאזין למוסיקה
צא לבנק
תרקוד בחתונות
תכתוב מיילים
תאפה עוגה
תלמד לנגן באקורדיון
תפסל חתולי חרסינה
תנסה לסחור בשוק ההון
אך אל תבקש שקט
אל תצא לטבע
צמרות העצים להקות הצפרים והשבילים הפורחים היורדים לנחל, הם כולם רק מראות.
השתקפויות שלך.
אם אין בך משהו להקרין, אז אחרי שיעבור ההלם הראשוני של קליידוסקופ הגוונים שלא הורגלת בהם, של תדרי הקול החדשים, של ניחוחות האדמה והדשא,
אתה תשתעמם.
כי כשלוקחים כלום ומבודדים אותו מכל הסיגים, כשמזקקים אותו במעבדה עד שמקבלים כלום טהור,
אז המבחנה ריקה.
השלוה שהכל כוספים אליה איננה אפס...
היא אחד!
