תש"ב יערות פולין, עמוק עמוק...

הוא שם, עדיין...

ממתין לו, ממתין מאז שעזב אותו...

קיץ וחורף, חום וקור, רעב וצמאון, פחד ובלהות, מה עוד?! מה לא!... מה לא עבר עליו כל הזמן הזה... וזה עדיין ממשיך... ועתיד לכך...

מוטל קוראים לו, מוטל.

בן 12 היה כשהם הגיעו, ההורים דאגו, הפכו עולמות להשיג אישור כניסה לארץ הקדש או לאמריקה, והם הצליחו. ולא בקלות.. הצלחה

שרוקנה להם את הכיסים ולקחה מהם את מעט הרהיטים הדלים שהיו להם.

הם השיגו כרטיס לספינה היוצאת מפולין -פולין שהם ראו כבר אז, בעניים בדולחות רואות למרחוק - ולא הרבה - כארץ הדמים הארורה...

מוטל התכונן לנסיעה, רצה לנסוע לרבי לקבל ברכה/הבטחה, ולא.. לא התאפשר לו כי חיות האדם כבר הסתובבו ברכבות, בתחנות, ובכיכרות

העיירות, במצוד אחר בני קל חי... ואוי למי שנעצו בו חכתם....

גם המברק, משום מה הוא נעלם לו על אם הדרך או קודם לו...

ההורים החליטו שאין ברירה! חייבים להבריחו כמה שיותר מהר! לפני שיהיה מאוחר. מה שכן קרה בסוף...

הם התחילו להתכונן לדרך הארוכה.. ארוכה מאד.. מאד מאד...

ואז כבר היה מאוחר, אין ספינות, אין הברחות, אין כלום, אין לאן לברוח, ועם השיער השחור שחור אין סיכוי להתחבא בצד הארי.. כאילו

שלבלונדיני כן היה...

גם התנועה הציונית המחתרתית לא רצתה אותו, ובגטו?! בגטו אין סיכוי...

העולם.. העולם אינו. מקומו ממלאים חושך, דמים, הרג, ואנדרלמוסיה. חושך.. חושך אפילה...

העם היהודי חלקו איננו. חלקו בדרך... והשאר - ירחם ה'...

לא אחים, לא אחיות, לא חברים, לא הרבי והחצר, לא הישיבה, לא השטעטל, לא בית המדרש, לא הסטנדר, לא החבורות, לא בית המטבחיים, ולא בית ההוראה, לא מקוה, ולא מנין, לא קידושא רבא, ולא זכר...

כלום... כלום... נראה כאילו היהדות ח"ו פשטה את רגלה באירופה...

ואיפה עוד?! הוא לא יודע, כי הוא מנותק מהמציאות... מציאות שבין כך היתה מנתקת אותו...

אבל הוא שם, כי שם הניח אותו אבא,

האוכל?! - בשלש פעמים הראשונות אבא הביא לו, אבל כהיום?! או שהוא אוזר אומץ לגנוב מהכפר, או ש... ענפים ועשבים...

מצבו נורא רעוע - גופנית, אבל לא נפשית!!

אבא הבטיח לי שיבא לאסוף אותי, והוא יבוא! בטוח שיבוא!

מהיכן הבטיחות הזאת? מי הבטיח לו שאבא עדיין חי? מי יאמין שלא נורה כבר בצאתו מן היער?

מוטל יודע, יודע הוא לחשוב בדיוק כמונו, אבל הביטחון שלו באביו אין מציאות - תהיה איך שתהיה, שיכול לערער! אין!

גם אם אבא מת ח"ו, הוא בטח הספיק לדאוג למישהוא שיוציא אותי!. ואפילו אם לא - אותי הוא לא עזב!.

ולמה שלא אברח לי לבדי?! פשוט, כי:

אבא יחפש ולא ימצא אותי...

איכה אלך לבדי ואבא איננו איתי???

אז הוא שם... מריח את ריח השריפות שומע את שמע היריות... מוטל לא ילך משם, לא לבדו....

בטוח הוא באביו....
------------------------------------------
במה אנחנו שונים ממוטל?! , שונים?! לא! לא שונים! גם אותנו אבא לא יעזוב...

גם אנו ממתינים לו בכיליון עניים, ולא רוצים להיגאל לבד בלי האב הרחום...

גם לנו הבטיח אבא שיבוא לאסוף אותנו אל ארצנו הקדושה, אל בית אמי ואל חדר הורתי...

ואנו בטוחים בכך! הצלחנו בדרך הזאת בכל הדורות!.

אנו שומעים יריות, קולות מלחמות, קול צחצוח חרבות,

אנו יודעים מה קורה בבתי החולים, אנו יודעים באיזה מצב עם ישראל... עצוב, נורא עצוב...

מאיפה כל הכח שלנו?, איך עברנו כל כך הרבה מצבים, שכל אומה ולשון שעבר עליהם עשירית מעשירית, התפרקה והתפוררה לה?!

להתחיל מפרעה?!, דרך מה?! אילו שמדות וצרות לא עברו עלינו?!...

אז שוב איך אנחנו עדיין קיימים??? ולא סתם, אלא קיימים ברמה הכי עוצמתית שיכולנו לתאר לנו כל הדורות?!

בלי לספור את המכה הכל כך אדירה שספגנו לפני לא הרבה זמן... כן. ניחשתם - תרצ"ט-תש"ו.... ולא רק...

איך עם ישראל מעולם לא התייאש למרות הכל?!...

תשובה:

כי גם כשהיו במצבי שפל שאי אפשר לתאר-עם ישראל מעודו לא שכח את דברי הנביא שזועק לעמו את דברי ה':

''בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ''(ישעיה פרק נ"ד פסוק ז')

האמונה והציפייה ליום המקווה לא נתן לנו ללכת לישון!

היא נתנה בנו את כל העוצמה שהנביאים החביאו בנביאותיהם!

הם היו מודעים לאמיתות נביאותם, והטמינו בדבריהם הק' את הכלים הדרושים!

כלים שהכניסו כדי שנוכל לחיות אותם... לדלג על כל המכשולים שידעו שעתידים לנו...

אז אנו ממתינים בצפיה דרוכה ומתפללים בתפילה ליום ש:

וְנָשָׂ֥א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֤וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ: (ישעיהו פרק יא פסוק יב)​

בב"א.
‏‏לכידה.GIF
​

  • שכוייח!
  • דמעות
  • תודה
Reactions: reish, חוחית, מניפה עיצוב ועימוד ועוד 10 משתמשים