הנושאים החמים
שאלת השבוע: כיצד להתגונן מפני עובד אשר ישנו חשש מפני בגידה עסקית ביוזמתו, שתביא אחריה פתיחת עסק מתחרה?
בעל חנות טמבור, שבזמן האחרון חש מהתנהגותם ושיחתם של כמה מעובדי החנות, כי בכוונתם להתפטר ולהתחרות בו על ידי פתיחת חנות טמבור חדשה באותה העיר, פנה אליי כעוס מאוד. ניכר היה שכעסו גדול יותר נוכח הניסיון שרכשו אצלו עם כל סודות המקצוע כמו, רשימת ספקים, לקוחות גדולים הזקוקים למוצרי טמבור בקביעות.
הוא חש כי העובדים למדו אצלו, ועתה ישתמשו בידע שרכשו אצלו ויתחרו בו, האם יש דרך הלכתית להתגונן ולמנוע תחרות זו?
במענה לשאלה זו נפריד את התשובה לעמדה המשפטית ולעמדה ההלכתית.
העמדה המשפטית:
מעסיקים המבקשים להבטיח שהעובד בו הם משקיעים משאבים רבים לא יעזבם עם כל הידע שצבר ויתחרה בהם נוהגים להוסיף סעיף בחוזה עם העובד בנוסח : "העובד מתחייב כי במשך 12 חודשים מתום תקופת העסקתו בחברה מכל סיבה שהיא, לא יעסוק במישרין ו/או בעקיפין, בין כשכיר ובין כעצמאי, בין כשותף ובין כבעל מניות בחברה, ובין בכל דרך אחרת עבור ו/או אצל חברה ו/או גוף המייצרים ו/או מייבאים ו/או המספקים ו/או משווקים מוצרים המתחרים באופן ישיר באותם המוצרים של החברה".
אלא שהחוק שולל התניה זו, כאשר סעיף 3 לחוק יסוד חופש העיסוק קובע כי ''כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד''.
בפסיקה האזרחית [1] גם נקבעו קריטריונים נוקשים השוללים כמעט לחלוטין מניעת תחרות, למעט במקרים של סודות מסחריים של ממש. לכן בתי המשפט אינם מאפשרים מניעת עיסוק חופשי מעובד המסיים את תקופת עיסוקו אצל מעבידו.
לאור העמדה המשפטית, השאלה היא מהי עמדת ההלכה בעניין. האם לפי השו"ע מניעת עיסוקו של עובד איננה אפשרית, או שמא יש תנאים המאפשרים זאת גם אם לא מדובר בסודות מסחריים?
העמדה ההלכתית:
שאלה זו נדונה בפוסקים, כדוגמת הריב"ש [2] שכתב שמי שקיבל טובה מאחר ובתמורה התחייב לו שלא לעשות כך וכך, חייב לעמוד בהתחייבותו. גם הדברי חיים מצאנז [3] מביא בשם המרדכי שיש תוקף להתחייבות זו, ומביאו הגאון רבי יצחק וייס בספרו מנחת יצחק ח"ו סימן ק"ע.
בהתייחסות לשאלה על תלמיד שלמד שחיטה אצל שוחט מקומי וקיבל כתב תעודה ממנו, בתמורה נשבע שלא יסיג את גבולו בכל המחוז, כותב גדול הפוסקים החתם סופר [4] ''אפילו לא נשבע חייב לקיים את התנאי שעל מנת כן נתן לו כתב תעודתו והרי הוא עובר על לאו של לא תעשוק שכר עני ואביון...'' .
נמצא כי בהלכה יש מקום להתחייבות זו, אך יש לבדוק מלכתחילה שהסיכום בין העובד למעסיק יעמוד בכמה תנאים:
אין לראות האמור ייעוץ משפטי או תחליף ליעוץ משפטי או הצעה לנקיטת פעולה משפטית כל שהיא ועל כל מקרה ומקרה יש להתייעץ בנפרד
[1] ע"ע 164/99 דן פרומר ו-צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ - רדגארד בע"מ. ע"א 6601/96 AES SYSTEM INC ואח' נ' משה סער ואח'.
[2] סימן רפ'.
[3] שו"ת חו"מ סימן לא'
[4] בתשובותיו יו"ד סימן ט'.
אם גם אתם רוצים להתייעץ ולהשתתף בשאלות מתוך עולם העבודה במדור 'פשוט שו"ת', שלחו את שאלותיכם לכתובת <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> ושאלות מתאימות יתפרסמו לטובת כלל הגולשים באתר פרוג.
בעל חנות טמבור, שבזמן האחרון חש מהתנהגותם ושיחתם של כמה מעובדי החנות, כי בכוונתם להתפטר ולהתחרות בו על ידי פתיחת חנות טמבור חדשה באותה העיר, פנה אליי כעוס מאוד. ניכר היה שכעסו גדול יותר נוכח הניסיון שרכשו אצלו עם כל סודות המקצוע כמו, רשימת ספקים, לקוחות גדולים הזקוקים למוצרי טמבור בקביעות.
הוא חש כי העובדים למדו אצלו, ועתה ישתמשו בידע שרכשו אצלו ויתחרו בו, האם יש דרך הלכתית להתגונן ולמנוע תחרות זו?
במענה לשאלה זו נפריד את התשובה לעמדה המשפטית ולעמדה ההלכתית.
העמדה המשפטית:
מעסיקים המבקשים להבטיח שהעובד בו הם משקיעים משאבים רבים לא יעזבם עם כל הידע שצבר ויתחרה בהם נוהגים להוסיף סעיף בחוזה עם העובד בנוסח : "העובד מתחייב כי במשך 12 חודשים מתום תקופת העסקתו בחברה מכל סיבה שהיא, לא יעסוק במישרין ו/או בעקיפין, בין כשכיר ובין כעצמאי, בין כשותף ובין כבעל מניות בחברה, ובין בכל דרך אחרת עבור ו/או אצל חברה ו/או גוף המייצרים ו/או מייבאים ו/או המספקים ו/או משווקים מוצרים המתחרים באופן ישיר באותם המוצרים של החברה".
אלא שהחוק שולל התניה זו, כאשר סעיף 3 לחוק יסוד חופש העיסוק קובע כי ''כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד''.
בפסיקה האזרחית [1] גם נקבעו קריטריונים נוקשים השוללים כמעט לחלוטין מניעת תחרות, למעט במקרים של סודות מסחריים של ממש. לכן בתי המשפט אינם מאפשרים מניעת עיסוק חופשי מעובד המסיים את תקופת עיסוקו אצל מעבידו.
לאור העמדה המשפטית, השאלה היא מהי עמדת ההלכה בעניין. האם לפי השו"ע מניעת עיסוקו של עובד איננה אפשרית, או שמא יש תנאים המאפשרים זאת גם אם לא מדובר בסודות מסחריים?
העמדה ההלכתית:
שאלה זו נדונה בפוסקים, כדוגמת הריב"ש [2] שכתב שמי שקיבל טובה מאחר ובתמורה התחייב לו שלא לעשות כך וכך, חייב לעמוד בהתחייבותו. גם הדברי חיים מצאנז [3] מביא בשם המרדכי שיש תוקף להתחייבות זו, ומביאו הגאון רבי יצחק וייס בספרו מנחת יצחק ח"ו סימן ק"ע.
בהתייחסות לשאלה על תלמיד שלמד שחיטה אצל שוחט מקומי וקיבל כתב תעודה ממנו, בתמורה נשבע שלא יסיג את גבולו בכל המחוז, כותב גדול הפוסקים החתם סופר [4] ''אפילו לא נשבע חייב לקיים את התנאי שעל מנת כן נתן לו כתב תעודתו והרי הוא עובר על לאו של לא תעשוק שכר עני ואביון...'' .
נמצא כי בהלכה יש מקום להתחייבות זו, אך יש לבדוק מלכתחילה שהסיכום בין העובד למעסיק יעמוד בכמה תנאים:
- ההסכם נחתם לפני תחילת עבודת העובד, ולא בסיום העסקתו.
- ההסכם ינוסח כ'התחייבות' שלא להתחרות.
- בניסוח ההסכם יש להקפיד לכתוב כי 'ההתחייבות שלא להתחרות במעסיק הינה בתמורה להנאת העובד מעצם קבלתו לעבודה אצל המעסיק ותמורת לימוד רזי המקצוע'.
- יש צורך להדגיש ש'ההסכם הינו חלק בלתי נפרד מתנאי העבודה והשכר'.
- כמו כן, כי 'העובד מקבל על עצמו שלא לגרום שום נזק למעסיק ע"י תחרות, שימוש במידע או העברת מידע, ואפילו שזה גרמא רחוקה או מניעת ריווח בלבד', וכן כי 'ההתחייבות הינה לשלם גם נזקי גרמא ומניעת ריווח בהפרת ההסכם'.
- בנוסף, מומלץ לקבוע קנס בסך 100,000 ₪ על הפרת ההסכם, עם הדגשה שתשלום הקנס אינו פוטר את קיום ההתחייבות שלא להתחרות.
- יש להוסיף הנוסח ''כל זה נעשה בקאג"ס, בבי"ד חשוב, באופן שאין בו אסמכתא, בביטול כל המודעות ובפיסול העדים עליהם''.
אין לראות האמור ייעוץ משפטי או תחליף ליעוץ משפטי או הצעה לנקיטת פעולה משפטית כל שהיא ועל כל מקרה ומקרה יש להתייעץ בנפרד
[1] ע"ע 164/99 דן פרומר ו-צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ - רדגארד בע"מ. ע"א 6601/96 AES SYSTEM INC ואח' נ' משה סער ואח'.
[2] סימן רפ'.
[3] שו"ת חו"מ סימן לא'
[4] בתשובותיו יו"ד סימן ט'.
אם גם אתם רוצים להתייעץ ולהשתתף בשאלות מתוך עולם העבודה במדור 'פשוט שו"ת', שלחו את שאלותיכם לכתובת <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> ושאלות מתאימות יתפרסמו לטובת כלל הגולשים באתר פרוג.
