הנושאים החמים
כדי לא להחשב באנאלי לא אחזור כאן על הבדיחה המפורסמת על עט החלל שנאס"א פיתחה בהשקעה עצומה עם מנגנון שיוצר לחץ מאוזן על הדיו בתנאים של חוסר משקל,
ועל הרוסים שפשוט השתמשו בעפרון.
אבל כן אכתוב על המסר העולה ממנה, ש עדיף להשתמש ביד שמאל לגרד באוזן שמאל.
ואני מתכון לבעיות הרבה יותר חמורות מהצורך לקשקש על המאדים או מגירוי באוזן,
אני מדבר על הרגלים שליליים על התמכרויות ועיצוב התנהגות.
מספרים על מילטון אריקסון, פסיכולוג אמריקאי גדול, שמלבד הפרסום שלו בשימוש בהיפנוזה מיוחדת באמצעותה היה פותר בעיות כרוניות בטיפול קצר אחד! היו לו גם שיטות טיפול פשוטות מאד, אם כי לא מקובלות.
וכך למשל הוא חילץ זוג אלכוהוליסטים קשים שבאו אליו לגמילה,
הוא לקח אותם לבקתת הקיץ שלהם בהרים (זוג אמיד), ניקה אותה מאלכוהול, הפשיט אותם במחילה מכבודכם מכל בגדיהם, השאיר להם אספקת מזון ובידור והלך.
הם לא יכלו לצאת כמובן (סלולריים לא היו אז), ונשארו שם בלי שום אפשרות לשתות,
אחרי חודש הוא חזר לחלץ אותם מפוכחים ונקיים.
במקום שיחות אין קץ ואנליזות ומפגשי שנים עשר צעדים וכולי האי ואולי, הפתרון הטכני היה הכי יעיל.
אולי זה לא מרשים ומתוחכם, לא עמוק ומלא שאר רוח, אבל עפרון שעולה שקל ועשרים כותב מצוין.
יש לך בעיה?
בלי שליטה אתה יוצא שוב ושוב מגדרות שהצבת לעצמך?
פשוט תנעל את הדלת ותשליך את המפתח מהחלון.
זהו.
אולי אין לך בקתת קיץ פרטית, אבל יש לך ראש על הכתפים ואם רק תרצה תמצא בקתות וירטואלית רבות,
רק תוותר על הגאוה ועל האויבער-חוכמע,
וותר על הסופיסטיקציה לנסות בכל זאת להגיע לאוזן שמאל עם יד ימין.
שניה, הנה אני מסביר ת'צמי קצת יותר.
חז"ל אומרים איפשהו "בשעת יצר רע לית מאן דדכיר ליצר טוב",
כלומר לאדם יש כמה סוגי "מוד" או מצבי תודעה, שונים.
כשאדם ב'מוד יצר רע' כל ההחלטות היפות כל הידע הרוחני כל אהבת השם שלו, לא קיימים. זה לא שפיתוי היצר גובר עליהם, הם פשוט לא נמצאים אז בתודעה, אולי הם באיזו תיקית איחסון נדחת מקודדת ומוצפנת אבל למעבד הראשי אין גישה אליהם.
אני חושב שאין צורך להרחיב בענין כולנו מרגישים את האמיתה הזו היטב.
אבל מה שאנחנו לא שמים לב אליו, ולדעתי זה קריטי, הוא מה שהייתי מוסיף בלי היסוס למאמר חז"ל ההוא,
הייתי הופך את המטבע ומשלים לאמור "ובשעת יצר טוב לית מאן דדכיר ליצר רע".
ולמה זה חשוב כל כך?
כי מתי אנחנו עושים חשבון נפש?
מתי אנחנו מנסים לשפר את עצמנו, להמציא תחבולות, לקבל קבלות, לנדור נדרים ולהחליט שמהיום...?
כשאנחנו ב"מוד יצר טוב" כמובן.
ובשעה יפה זו, כשאנחנו מלאכים טהורי לב, אנחנו יוצרים תכנית עבודה שלא מתחשבת בדחפים הגסים, במעיינות המרופשים, ברעל הסגור כעת למטה במרתף,
הכל נראה כל כך פשוט,
מה הבעיה להמנע מזה?! ולשנות את ההוא?! ולעשות את אלה?!
קלי קלות!
אני יכול, אני גדול, אני אריה,
וממחר אני אדם חדש!!!
והיצר הרע לא מוציא הגה,
פרט לנחרות קלות.
כן, הוא נח עכשיו, ישן.
אוגר כח.
הואיל ובמוד יצר טוב אינך מסוגל ליצור שינוי,
ובמוד יצר רע אינך רוצה לעשות שינוי,
הפתרון הוא - להשתלט מרחוק על המוד יצר רע,
ובקצור, בזמן יצר טוב להכנס לחדר, לנעול, ולהשליך את המפתח מהחלון,
וכשיגיע מוד יצר רע אתה כבר כלוא, די. אתה מוזמן לחבוט את קדקדך בכתלים.
שמעתי על אשה בדיאטה שאפתה עוגות גבינה מהממות לחג השבועות, היא היתה לבד במטבח, מאוחר בלילה, רק היא והעוגות,
היא
ו ה ע ו ג ו ת ...
המעבד הראשי שלה כבר פתח בתהליך החלפת פרופיל משתמש...
היא היתה אשה חכמה, והבחינה איך הוא מתחיל לטעון קבצים מחדש והבינה שבעוד מספר שניות הבורר הראשי יקפוץ ל"מוד יצר רע"...
במהירות היא פתחה מכסה של סיר והכניסה לפיה פירור של עוף.
זהו.
עוגת הגבינה נדחתה לשש שעות
המפתח עף מהחלון בקשת מרהיבה !
(או אולי קשת מרעיבה).
לא ארבה עכשיו בדוגמאות מעשיות להשלכת מפתח, כי ממש כבר אין לי סבלנות,
וגם משום שיהיו כאלה שהדוגמא הספציפית לא תמצא חן בעיניהם רק בגלל שאני אמרתי, והם רוצים למצוא לבד (אני, על כל פנים, טיפוס כזה) ואני לא רוצה לצמצמם להם אופציות.
אבל בכל זאת בשביל ההשראה אספר משהו מהקליניקה.
דוד, בן ארבעים, ירא שמים, מוכשר, נשוי ואב גאה, ו....מכור למסך הקטן.
בפגישה הראשונה הוא סיפר לי על 'תחבולת המפתח' שלו (הוא לא קרא לה כך כמובן),
הוא היה בחור מודע מאד, וישיר.
"אני מכור" ירה לעברי מיד כשהוא התיישב, ככה בלי כפפות, ובטרם הספקתי לשאול מי ומה ולפתח שיחת ראפור כלשהי, הוא כבר שקע לתוך הסיפור שלו.
"אני מכור עד האזניים, והנזק לי ולסביבה גדול מאד,
אני לא צריך לפרט לאדם כמוך שמתמצא בהתמכרויות, נכון?!" ובלי להמתין לתשובה, המשיך...
"וניסיתי להחלץ,
אני מודה שאמנם לא פניתי לעזרה מקצועית, אבל ניסיתי ללא הרף שיטות על גבי שיטות ותאמין לי שהייתי יצירתי ומשוכלל מאד
(האמנתי לו)
"וכל התכניות עבדו נהדר,
ממש קסם
אבל רק בזמנים הטובים (..."מוד יצר טוב")
ברגע שהתרחש הסוויטש-מוד, החתול השליך את המגשים על תכולתם המהודרת וזינק בעקבות העכבר.
בשלב מסוים התיאשתי מלנסות בטובות והתחלתי לחשוב בכיוון של "זבנג וגמרנו" (...זריקת מפתח מחלון)
ופעם בלהט הרגע לקחתי את המכשיר, הנחתי על הרצפה כשהוא שעון לקיר באלכסון, והלמתי עם העקב...
ובכן זו היתה טעות כמובן,
כמו שאמרו חכמים "איזהו טפש המתעלם מן הנולד",
כשבכל עשרים מטרים ברחוב צצה חנות סלולר חדשה, לשבור מכשיר זו בדיחה
(זה כמו להשליך מפתח מהחלון כשיש לך במגירה עוד עשרה מפתחות משוכפלים).
אז במוד יצר רע קניתי חדש, ובמוד יצר טוב ריסקתי גם אותו,
ואחרי שענין ניפוץ המכשירים נעשה נפוץ למדי,
והרוטינה של כתוש/ורכוש כתוש/ורכוש הפכה אצלי להרגל שאדם דש בעקביו... הגעתי סוף סוף לפתרון"
הוא עצר ללגום מים מהכוס, בעוד אני מתקשה להסתיר את סקרנותי.
"יש משרד" המשיך "שאני צריך לעבוד בו אחת לשבוע בערך, הנחתי את המכשיר שם, ורק שם אני משתמש בו.
להגיע לשם ביום אחר זה קשה, כי הוא רחוק מאד ממקום מגורי.
ולקנות חדש, מה פתאום? הרי כבר יש לי אחד.
הגבה שלי התרוממה קמעא
"נו, וזה עובד לך"?
"עובד כבר חודשייים ובלי תופעות לואי"
מתוחכם?
ממש לא!
זה עט עם מנגנון בשווי חצי מליון דולר? - לא!
זהו עפרון פשוט ולא מחודד, אך הוא כותב בו מחדש את חייו.
אז למה בעצם הוא הגיע אלי?
זה כבר ענין אחר.
הוא גילה שההתמכרות לא היתה בעיה, אלא פתרון לבעיה עמוקה יותר.
ואת אותה בעיה הוא בא לתקן לפני שיתפתח אצלו פתרון מדומה בצורת התמכרות אחרת.
אבל לעניננו, זו דוגמה לזריקת מפתח.
אני לא בטוח בכלל שאצלי זה היה מחזיק מעמד,
לדוד זה עבד,
אנחנו נחפש את מה שמתאים לנו,
אולי להדביק חתיכת בריסטול בדבק שלש שניות על קצה האצבעות באופן שאי אפשר יהיה להפעיל מסך מגע,
אולי לשתות כלוריד דו סולפטי מעורב בחומצה אשלגנית, דבר שגורם לתגובת בחילה קשה כשמביטים במסך אלקטרוני.
או אולי לקחת נוירו-טשסצק.....
טוב לא חשוב.
בקיצור
רציתי רק להראות שיש מרחב תמרון גדול לפתרונות טכניים.
ושתמיד יש לקחת בחשבון דרך עוקפת במקום מסלול התנגשות.
לכו על זה
נסו את העפרונות שלכם.
בהצלחה
