הנושאים החמים
פותחת את המקומון חמישים עמודים עם אותה מודעה, עסק אחר וטקסטים אחרים אבל במבט מלמעלה? הכל נראה אותה פרסומת.
רואה אתר שהמילים שלו צועקות: "אני מיוחד!" ונראה כמו אלף מתחרים שלו.
חברה שמספרת בכתבות יח"ץ עד כמה היא חדשנית אבל כל הנראות שלה מיושנת ושיייכת לעשור הקודם.
זה לא רק לא נעים לעין, זה צורם, מרגיש כמו זיוף. ועם זייפנים אנחנו לא אוהבים להתעסק.
מכירים את זה שאתם רואים מישהו ומיד מחליטים מה האופי שלו לפי איך שהוא לבוש ונראה?
לא שזה נכון צודק או חכם לשפוט לפי מראה חיצוני.
אבל זו נטייה אנושית. ורובנו, מה לעשות, אנושיים.
יש עולם שלם של אפשרויות בעיצוב וארצות רחוקות לחקור. יש שפות שלמות שאפשר לפתח להרחיב, למזג, וליצור תוצרים מקוריים שממשיכים את הסיפור של העסק. מדברים בשפה ישירה אל קהל היעד והופכים אותו לשונה מבודל וזכיר.
לצאת מתוך המוכר והלעוס, להשתמש באלמנטים חדשים. כמה דוגמאות בקטנטנה: איור, קולאז, תלת מימד, אלמנטים וקטורים, אבסטקרט, טיפוגרפיה – ועוד אינסוף אפשרויות.
אז למה, עדיין, רוב מוחלט של התוצרים הגרפיים החל ממודעת פרסומת ועד לאתרי ענק עשויים מאותן קלישאות משומשות (בדרך כלל תמונה משטרסטוק וקצת טקסט מסודר ליד)
למה זה קורה שוב ושוב ושוב?
ובכן, זו חידה.
כמה תשובות אופציונאליות:
רואה אתר שהמילים שלו צועקות: "אני מיוחד!" ונראה כמו אלף מתחרים שלו.
חברה שמספרת בכתבות יח"ץ עד כמה היא חדשנית אבל כל הנראות שלה מיושנת ושיייכת לעשור הקודם.
זה לא רק לא נעים לעין, זה צורם, מרגיש כמו זיוף. ועם זייפנים אנחנו לא אוהבים להתעסק.
מכירים את זה שאתם רואים מישהו ומיד מחליטים מה האופי שלו לפי איך שהוא לבוש ונראה?
לא שזה נכון צודק או חכם לשפוט לפי מראה חיצוני.
אבל זו נטייה אנושית. ורובנו, מה לעשות, אנושיים.
יש עולם שלם של אפשרויות בעיצוב וארצות רחוקות לחקור. יש שפות שלמות שאפשר לפתח להרחיב, למזג, וליצור תוצרים מקוריים שממשיכים את הסיפור של העסק. מדברים בשפה ישירה אל קהל היעד והופכים אותו לשונה מבודל וזכיר.
לצאת מתוך המוכר והלעוס, להשתמש באלמנטים חדשים. כמה דוגמאות בקטנטנה: איור, קולאז, תלת מימד, אלמנטים וקטורים, אבסטקרט, טיפוגרפיה – ועוד אינסוף אפשרויות.
אז למה, עדיין, רוב מוחלט של התוצרים הגרפיים החל ממודעת פרסומת ועד לאתרי ענק עשויים מאותן קלישאות משומשות (בדרך כלל תמונה משטרסטוק וקצת טקסט מסודר ליד)
למה זה קורה שוב ושוב ושוב?
ובכן, זו חידה.
כמה תשובות אופציונאליות:
- לא עבדו להכין שפה עיצובית מוגדרת מראש. עברו משלב האסטרטגיה ישירות לעיצוב התוצרים עצמם, הכרטיס ביקור או הפלייר או לא משנה מה. ודלגו על השלב הכה חשוב: פיתוח שפה עיצובית.
- שפה עיצובית היא כמו ארגז כלים, או, אתם יודעים מה, כמו מזווה שגודשים אותו עם מוצרים מעניינים ורק איתם מבשלים. אחרת בכל פעם נלך לסופר הקרוב ונקנה את אותם פתיתים ונקניקיות בנאליים. או לחילופין כל פעם תהיה ארוחה שונה לחלוטין מהארוחה הקודמת. זה לא גרוע בבית אבל אם זו מסעדה שאין לכם מושג מה יהיה שם הפעם סושי או געפילטע פיש או אולי עוגיות שוקוציפס זה גרוע, ממש.
- לא כל מי שטוב באסטרטגיה טוב גם בעיצוב. וגם להפך. אלו שני כישורים נפרדים ולא חייבים להתקיים באותו אדם תמיד. במקרה הצורך צרו שיתוף פעולה בין שני בעלי מקצוע (רק שימו לב שהם מסתדרים ביניהם כי אחרת זו תהיה קטסטרופה...)
- מחסור באומץ. הרבה פעמים דווקא הלקוח, בעל העסק, הוא זה שדורש את המוכר והסטנדרטי. ("אני רוצה שתעשי לי כזה" -מוכר?) זה מלחיץ להיות שונה וחלוץ. ונתפס בעיני בעל העסק כפחות "חרדי" (אם מישהו יואיל להסביר לי הענין הזה – אהיה אסירת תודה) אבל להיות שונה זה גם אומר להיות זכיר, זה גם אומר להיות ממותג. כדאי לשקול את האופציה.
