piano-piano-keys-notes-music.jpg

בימים האחרונים הייתה סערה קטנה בפורום מוזיקה בעקבות גמר תחרות הקלידנים, בגמר היה איזשהו ניצחון לטרקים של טראנס וטכנו על פני מוזיקליות ואומנות.
הרבה הסברים ניתנו למה שקרה, אבל נתמקד בהערה אחת שמישהו העיר: האם זאת תמונת מראה למצבינו?

בעולם הגשמי שברא הקב"ה ישנם סוגים שונים של הנאות גשמיות, החל מאכילה דרך טבע ונוף, אומנות, ומוזיקה. לא כולם באותה הדרגה- גם הבהמות אוכלות, ואילו מוזיקה היא "הדקה שבגשמיות" [כמדומני בשם הרמב"ן, ולא מצאתי כרגע].

באוכל יש מזון מהיר, ויש מעדנים עדינים וטעימים, אמנם המזון המהיר הוא מהנה וחזק, אבל מי שיודע לטעום יין משובח וליהנות ממנו, זוהי הנאה אחרת.

אותו הדבר בציור, יש קומיקס ויש ציורים עמוקים עם צבעים מרהיבים ואמירה מיוחדת.

גם בכתיבה, יש שירה שהיא מרוממת ויש בדיחות.

וגם במוזיקה, יש מוזיקה כיפית שהיא חזקה, גורמת לזוז ולרקוד והיא אינסטנט. ולעומת זאת יש מוזיקה שהיא עדינה ומרוממת, שמעלה את האדם טפח מעל הקרקע.

אם אנחנו רוצים ללמד את הילד שלנו ליהנות מאוכל עדין, לא נחטוף לו את הגלידה ונאמר לו- "זה זבל, תאכל משהו נורמלי", זה מה שהוא רוצה! זה טעים לו, מה אנחנו רוצים ממנו?

אם רצוננו ללמד את ילדינו להתחבר לדברים קצת פחות מגושמים, אנחנו צריכים להראות להם את יתרון האור מן החושך, אנחנו צריכים לחנך אותם לעדינות ועמקות בכל התחומים, וכך הם אוטומטית הם יתחברו לדברים עדינים ועמוקים יותר ויסלדו מההנאות והשטויות המגושמות.

איך נעשה את זה?

קודם כל דוגמא אישית, ילד שרואה הורה עדין נפש, והוא רואה בבית חיבור לעומק ועדינות, הוא יפתח את זה גם בעצמו.

דבר נוסף הוא לחשוף אותם לעולם הזה, הנוער היום רוצה תוכן [כדוגמא הטרנד של חזנות בעולם הישיבות], אם נראה להם ונדבר איתם על זה שיש משהו קצת יותר, וצריך לו עדינות נפש, הם יטעמו ויראו כי טוב, ויחזרו לזה מעצמם.

כל עוד זה לא יבוא מבפנים, הדיון האם בחתונות מתחילים עם טראנסים בריקודים ראשונים, שניים, או אחרי שאחרון הרמ"ים עוזב את החניה, הוא דיון מיותר, זה עניין של זמן עד שכל החתונה תהפוך למסיבה.

הנוער שלנו לא המציא את המצב הזה, העולם הפך להיות יותר אינסטינט ושטחי וגילה את העולם של מוזיקה אלקטרונית, הצעירים בכל העולם אוהבים את זה, זה כיף, חזק, ומעיף את השכל.

יש לנו הסרטה מהחתונה של ההורים שלי, בחתונה התזמורת חשבה שהאולם יביא הגברה ולא הביאה ולכן לא הייתה הגברה בחתונה, בהסרטה אין סאונד כי היא ישנה מאוד, אבל הריקודים שם נראים יותר טובים מהרבה חתונות שאנחנו מכירים. למה? כי שמחו שם באמת, כי חונכו לשמוח בחתונה, ולא היה צריך ווליום חזק כדי שירקדו.

דיברו על העניין של "להחזיק את הרחבה", זה ביטוי עצוב, בלי הזמר הרחבה תתפרק? למה אי אפשר לרקוד מתוך שמחה? וודאי שהמוזיקה עוזרת, אבל "להחזיק רחבה"?

מה שראינו במוצ"ש זה הסימפטום, כל עוד לא נטפל במקור העניין, אנחנו יכולים להתלונן על המצב, אבל הוא לא ישתנה.

תפקידינו כמוזיקאים ואומנים וכהורים ללמד אותם ולהראות להם את היופי שבעדינות והאסתטיקה, כך הם יצטרפו אלינו וידעו להתחבר וליהנות מהחן הנפלא שברא הקב"ה בעולמו.

"וברא בו בריאות טובות ואילנות טובות, ליהנות בהם בני אדם"