ניתן להפיץ ללא קרדיט.

בימי בין המיצרים יצא לי להאזין פה ושם להרצאות בנושא החורבן, אהבת חינם, 'ודור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו'.

אמנם למדנו כבר מגיל הגן כמה חשובה מצוות "ואהבת לרעך כמוך". למרות זאת עם הזמן מבינים יותר את עומק המשמעות של אהבת חינם. והדברים ששמעתי נתנו פרספקטיבה נוספת.

הרב פנגר לדוגמא הסביר זאת מאוד יפה. (הסבר חופשי לפי ההבנה שלי, לא ציטוט מדויק כלל) הוא אמר שבעוד שבחטאים אחרים אדם מודע לחטאו ומבין שעליו לתקן, הרי ששנאת חינם היא מסוג הדברים שאנחנו לא תמיד שמים לב אליהם, ולא תמיד מודעים שיש כאן התנהלות לא מוסרית.

קודם כל כי אם פגעו בי, הרי לא מצופה ממני שאוהב את הפוגע.

שנית, מדובר ברגשות ולא במעשים. אם אני מתנהג בחוסר יושר אז אני יודע שהיה פה מעשה לא תקין, לא מוסרי. בשנאת האחר, למשל, אני תמיד צודק.

וגם אם נניח אני יודע שאני שונא. אי אפשר להתווכח עם רגשות. אדם הוא לא רובוט.

הרב פנגר הביא רעיון מתוך ספרו של הרב ירוחם ליבוביץ: מותר לחוש רגש שלילי רק שלא לתת לרגש להתגבר. דקה שתיים, להעביר. לא לשחזר את הכעס שוב ושוב.

מתחילת תקופת הקורונה, כשהרבנים אמרו שצריך להתחזק באהבת חינם, ניסיתי לחשוב מה גורם לנו לא לאהוב בחינם.

נראה ששנאת חינם באה משנאת עצמי.

וכדי שנאהב בחינם, עלינו לאהוב את עצמינו.

לא אהבת האגו והכבוד, לא אנוכיות.

הכוונה לחיבור לעצמי, לקבל את העובדה שאני לא מושלם, שאין כזה דבר הצלחה בכל התחומים, לאפשר לעצמי להיות אני. עם המידות הטובות והפחות טובות, גם את הצדדים שאני ממש לא מחבב בעצמי. פשוט לאהוב בלי גבול. (זה לא סותר עבודת מידות. אפשר להשלים עם קווי האופי הבלתי מושלמים ולעבוד עליהם)

ואז, כשאני מוצף באהבה עצמית גבוהה ותמידית, יהיה ממש פשוט לאהוב את כולם. אהבת חינם.

כעת מתברר שמשקה הקסמים לאהבת חינם הם דברי רבי עקיבא: "ואהבת לרעך – כמוך"

או אפשר גם "כמוך – ואהבת לרעך".