הנושאים החמים
מוצאי יום כיפור תשפ"ה
עבר עלי צום קשה במיוחד,
אבל הסוכה מבקשת תפקידה... דפנות מסמרים קדיחות ודפיקות...
והילדים, בדיוק כמו ילדים, בדיוק עכשיו מחליטים להשתולל.
מדליקים מוזיקה מחרישת אוזנים ורוקדים.
ושמחת בחגך...
"ילדים, תעצרו!!" עמדה הצעקה על קצה לשוני וכמעט שנשפכה לחלל הבית...
משו עוצר אותי.
אינסטינקט פנימי לחש לי לחכות, להתבונן.
והנה התובנה:
משחקיות הינה אחד המימדים המבטאים בריאות נפשית, אצל המבוגרים קוראים לה הומור. זוהי אחת הדרכים המיוחדות להפעיל ילדים (וילדים בנפשם). מי לא יסדר את הבית כשאבא רוקד עם הקליקס על ראשו בדרכו מהסלון לארון המשחקים?
אז למה לפעמים המבוגרים רוצים לעצור את זה?
לעיתים פוחדים שהמצב ייצא משליטה (בסוף מישו פה עוד ילך לבית חולים...)
ולעיתים... משהו מהילדות, שלא אפשרו לו לשחק.
שאלו את עצמכם 2 שאלות (חודרות בונקר)
שאלה 1. מה היו ההורים שלי מגיבים בסיטואציה שכזו? (כשאני הייתי ילד)
שאלה 2. איך הייתי רוצה שיגיבו?
(שתפו אותנו בתוצאות, בתגובות ובאישי...)
רוצים לדעת את סוף הסיפור?
באמצע להט הריקוד הבן הגדול ניגש ספונטאני ואומר: "תודה שהולדת אותי..."
שיקפתי: "טוב לך בחיים?"
"לפעמים.............. עכשיו כן!" ענה
ושב לריקודו...
נ.ב. איזון זהו תמיד שם המשחק, בין השתוללות בריאה עם גבולות בטוחים לבין התפרקות.
עבר עלי צום קשה במיוחד,
אבל הסוכה מבקשת תפקידה... דפנות מסמרים קדיחות ודפיקות...
והילדים, בדיוק כמו ילדים, בדיוק עכשיו מחליטים להשתולל.
מדליקים מוזיקה מחרישת אוזנים ורוקדים.
ושמחת בחגך...
"ילדים, תעצרו!!" עמדה הצעקה על קצה לשוני וכמעט שנשפכה לחלל הבית...
משו עוצר אותי.
אינסטינקט פנימי לחש לי לחכות, להתבונן.
והנה התובנה:
משחקיות הינה אחד המימדים המבטאים בריאות נפשית, אצל המבוגרים קוראים לה הומור. זוהי אחת הדרכים המיוחדות להפעיל ילדים (וילדים בנפשם). מי לא יסדר את הבית כשאבא רוקד עם הקליקס על ראשו בדרכו מהסלון לארון המשחקים?
אז למה לפעמים המבוגרים רוצים לעצור את זה?
לעיתים פוחדים שהמצב ייצא משליטה (בסוף מישו פה עוד ילך לבית חולים...)
ולעיתים... משהו מהילדות, שלא אפשרו לו לשחק.
שאלו את עצמכם 2 שאלות (חודרות בונקר)
שאלה 1. מה היו ההורים שלי מגיבים בסיטואציה שכזו? (כשאני הייתי ילד)
שאלה 2. איך הייתי רוצה שיגיבו?
(שתפו אותנו בתוצאות, בתגובות ובאישי...)
רוצים לדעת את סוף הסיפור?
באמצע להט הריקוד הבן הגדול ניגש ספונטאני ואומר: "תודה שהולדת אותי..."
שיקפתי: "טוב לך בחיים?"
"לפעמים.............. עכשיו כן!" ענה
ושב לריקודו...
נ.ב. איזון זהו תמיד שם המשחק, בין השתוללות בריאה עם גבולות בטוחים לבין התפרקות.
