הנושאים החמים
רבו הדיונים והמתדיינים האם "גברת בינה מלאכותית" הולכת להשפיע על פרנסת המאיירים.
עלי באופן אישי היא לא תאיים לעולם:
תשמעו סיפור.
יום אחד אני מקבלת שיחת טלפון מרחל חזקיהו,
ובפיה בקשה מאד מעניינת, וחריגה...
היא מספרת לי שבעלה בן יחיד, ואימו ל''ע נפטרה לפני כמה חודשים.
אימו עברה תקופות לא קלות בחיים, הייתה חולה המון שנים, שבמהלכם חזרה בתשובה,
בזמן תהליך ההתקרבות שלה היא ציירה ציור, והציור היה תלוי על קיר ביתם במשך כמה שנים.
לאחר פטירתה, עם אריזת כל החפצים בבית...הציור נעלם.
בעלה של רחל הרגיש געגוע עמוק וחיבור פנימי לציור הזה שאימו ציירה, הציור מבטא את ההתקרבות שלה, והאהבת תורה שהייתה לה.
הוא כאב מאד את אובדנו, והכי ציער אותו שאין שום זיכרון ממנו, חיפוש בתמונות מבית ילדותו גילה שהתמונה איכשהו נכנסה פעם באיזה צילום משפחתי, בקושי רואים את מה שצוייר.
הם התחילו במסע בעקבות הציור האובד, חיפשו בכל מקום אפשרי, שאלו ובדקו, חקרו וחפרו...
הם אפילו חיפשו את המקור ממנו צוייר (כי האמא לא הייתה ציירת זה היה הציור היחיד שלה)
הם ניסו דרך בינה מלאכותית ליצור להם ציור כזה, והתוצאה הייתה מזוויעה.
ואפילו הגיעו למועדונית בו היא ציירה, ו-גורנישט.
לא השיגו את מבוקשם.
ואז היא הגיעה אלי, בבקשה מתחננת, אנא שחזרי לנו את הציור.
האמת שזו ממש יציאה מאזור הנוחות שלי, אני מאיירת דיוקנאות של אנשים, ופתאום להמציא משהו חדש על סמך תמונה מטושטשת, קצת גרם לי לנסות ולשאול:
"אולי נצייר דיוקן של אימו?"
אבל רחל ענתה לי נחרצת: "התמונה שלה זה לא הסיפור, הוא חולם לציור הזה שמזכיר לו ממנה כ''כ הרבה..."
פתאום הבנתי משהו חדש בעולם האומנות:
כמה ערך רגשי יכול להיות לציור. כמה חיבור, כמיהה, זיכרון.
בהתחלה אף אני ניסיתי לעזור לה, אם אתם זוכרים פרסמתי בהרבה מקומות את הציור, במטרה להגיע למקור...
אפילו אני ניסיתי את מזלי דרך בינה מלאכותית, וקיבלתי תמונות מוזרות תחסכו לי להציג בפניכם...
בסוף לא הייתה ברירה.
הבנתי שאני חייבת לנסות להצליח להגשים להם את החלום.
ויצאנו לדרך.
דרך של מעל 20 שעות עבודה, של המון ניחושים ונסיונות, רחל הקפידה איתי מאד כמה שיותר להיצמד למקור...
ואני הקפדתי מאד לא לסטות מההגיון, ולצייר לפי הכללים, ואפילו נעזרתי בציירת גדולה שכיוונה אותי לצייר נכון את המבנה גוף של הרב...
מה גם שזה היה הפתעה לבעל של רחל, כך שלא יכולנו להעזר בו...
אסכם את התהליך ב-2 מילים:
לפני:
אחרי:
כשרחל באה לקחת את הציור, היא הביאה לי שוקולד עטוף, ומכתב כ''כ מחמם לב:
היא לא התאפקה, וכבר באוטו היא הראתה לו את הציור...
וכשהיא סיפרה לי כמה בעלה התרגש, וואו מה שקרה לו שהוא ראה את הציור,
זה מילא אותי בהמון שמחה שזכיתי להיות שוב שליחה טובה.
ואם הייתם איתי עד פה: (ומקוה שנהנתם
)
אגלה לכם שלקחתי את הפנים של הרב מדמות שכבר ציירתי, מוזמנים להיכנס לפה:
https://hodayabushari.co.il/shop/ולעלות על זה
עלי באופן אישי היא לא תאיים לעולם:
- כי יש בורא לעולם זן ומזין ומפרנס.
- כי אני מאיירת דיוקנאות של אנשים קיימים (עם 5 אצבעות בכל כף יד) ונצמדת למקור, ששום בינה לא יכולה לייצר.
- וכו' וכו' עיין בשירשורים הנ''ל.
תשמעו סיפור.
יום אחד אני מקבלת שיחת טלפון מרחל חזקיהו,
ובפיה בקשה מאד מעניינת, וחריגה...
היא מספרת לי שבעלה בן יחיד, ואימו ל''ע נפטרה לפני כמה חודשים.
אימו עברה תקופות לא קלות בחיים, הייתה חולה המון שנים, שבמהלכם חזרה בתשובה,
בזמן תהליך ההתקרבות שלה היא ציירה ציור, והציור היה תלוי על קיר ביתם במשך כמה שנים.
לאחר פטירתה, עם אריזת כל החפצים בבית...הציור נעלם.
בעלה של רחל הרגיש געגוע עמוק וחיבור פנימי לציור הזה שאימו ציירה, הציור מבטא את ההתקרבות שלה, והאהבת תורה שהייתה לה.
הוא כאב מאד את אובדנו, והכי ציער אותו שאין שום זיכרון ממנו, חיפוש בתמונות מבית ילדותו גילה שהתמונה איכשהו נכנסה פעם באיזה צילום משפחתי, בקושי רואים את מה שצוייר.
הם התחילו במסע בעקבות הציור האובד, חיפשו בכל מקום אפשרי, שאלו ובדקו, חקרו וחפרו...
הם אפילו חיפשו את המקור ממנו צוייר (כי האמא לא הייתה ציירת זה היה הציור היחיד שלה)
הם ניסו דרך בינה מלאכותית ליצור להם ציור כזה, והתוצאה הייתה מזוויעה.
ואפילו הגיעו למועדונית בו היא ציירה, ו-גורנישט.
לא השיגו את מבוקשם.
ואז היא הגיעה אלי, בבקשה מתחננת, אנא שחזרי לנו את הציור.
האמת שזו ממש יציאה מאזור הנוחות שלי, אני מאיירת דיוקנאות של אנשים, ופתאום להמציא משהו חדש על סמך תמונה מטושטשת, קצת גרם לי לנסות ולשאול:
"אולי נצייר דיוקן של אימו?"
אבל רחל ענתה לי נחרצת: "התמונה שלה זה לא הסיפור, הוא חולם לציור הזה שמזכיר לו ממנה כ''כ הרבה..."
פתאום הבנתי משהו חדש בעולם האומנות:
כמה ערך רגשי יכול להיות לציור. כמה חיבור, כמיהה, זיכרון.
בהתחלה אף אני ניסיתי לעזור לה, אם אתם זוכרים פרסמתי בהרבה מקומות את הציור, במטרה להגיע למקור...
אפילו אני ניסיתי את מזלי דרך בינה מלאכותית, וקיבלתי תמונות מוזרות תחסכו לי להציג בפניכם...
בסוף לא הייתה ברירה.
הבנתי שאני חייבת לנסות להצליח להגשים להם את החלום.
ויצאנו לדרך.
דרך של מעל 20 שעות עבודה, של המון ניחושים ונסיונות, רחל הקפידה איתי מאד כמה שיותר להיצמד למקור...
ואני הקפדתי מאד לא לסטות מההגיון, ולצייר לפי הכללים, ואפילו נעזרתי בציירת גדולה שכיוונה אותי לצייר נכון את המבנה גוף של הרב...
מה גם שזה היה הפתעה לבעל של רחל, כך שלא יכולנו להעזר בו...
אסכם את התהליך ב-2 מילים:
לפני:
אחרי:
כשרחל באה לקחת את הציור, היא הביאה לי שוקולד עטוף, ומכתב כ''כ מחמם לב:
היא לא התאפקה, וכבר באוטו היא הראתה לו את הציור...
וכשהיא סיפרה לי כמה בעלה התרגש, וואו מה שקרה לו שהוא ראה את הציור,
זה מילא אותי בהמון שמחה שזכיתי להיות שוב שליחה טובה.
ואם הייתם איתי עד פה: (ומקוה שנהנתם
)אגלה לכם שלקחתי את הפנים של הרב מדמות שכבר ציירתי, מוזמנים להיכנס לפה:
https://hodayabushari.co.il/shop/ולעלות על זה
