הנושאים החמים
כבר הרבה זמן מחכה אצלי מאמר על שולחן הכתיבה אודות הפונטים הדיגיטליים הראשונים -המפוקסלים. המאמר בינתיים לא התקדם, אבל בזכות אחי נזכרתי שרציתי לכתוב על משהו אחר לגמרי: על מותו הקרוב של המחשב האישי ה-PC בעבור מרבית האוכלוסייה.
רוב גולשי האתר הזה נולדו לעידן המחשב האישי: נייח או נייד, בסלון או בחדר שינה (או במשרד) - אבל הוא היה PC. מה זה PC?
PC זה תקן של חברת IBM שניצחה באמצעות כלל פשוט: בעוד שאפל (וחברות מחשוב אחרות) אמרו "אנחנו נעשה מחשב ייחודי רק לנו!" IBM אמרה: אנחנו נבנה מחשב שכל אחד יכול לחקות ויכול לחבר אליו עוד חלקים. זה קרה גם מצד אחר :IBM חתמה חוזה עם ביל גייטס על בניית מערכת הפעלה, אבל לא חתמה איתו על הסכם בלעדיות של מערכת ההפעלה למחשבים שלה בלבד. ככה ביל גייטס שיווק את מערכת ההפעלה שלו - MS-DOS במקביל לIBM, ששיווקה את מחשביה עם PC-DOS שהיתה מערכת הפעלה תואמת.
PC מבפנים: אפשר להוסיף הארדיסקים (כאן יש שניים) כרטיסים, זכרון (ב"סלוטים" למעלה) ועוד. החופש הזה הוא מה שמשך את מכירות הPC למעלה ביחס למחשבים האחרים שהתחרו בו. צילום: Robert Freiberger, Flickr
חיש מהר קמו חברות נוספות שהתחרו בIBM והוציאו מחשבים שעובדים עם מערכת הפעלה זהה, חומרה מעט שונה וחצי מחיר, וככה נוספו PC של חברות נוספות מלבד IBM, והם נקראו "תואם IBM".
החלקים שהיה ניתן להוסיף ולהחליף הם לוחות אם, זיכרון, כונן קשיח (הארדיסק), CD-ROM ובהמשך גם DVD-ROM, כרטיסים גרפיים, והכל על בסיס תקנים מפורסמים לכל, שכל אחד יכול לייצר אליהם רכיבים נוספים. ככה נוצרה התחרות שאנחנו מכירים היום בין Intel ו- Amd, אבל גם בין חברות המחשבים הניידים שיש רבות מספור (אסוס, דל, HP, לנובו, LG ומתחרים אחרים) - כולם מדברים אחד עם השני ויכולים לעבוד באותה סבביבה: כרטיס מסך של Nvidia במחשב עם לוח אם של Asus שעובד עם מעבד Intel, זכרונות של Sumung והארדיסק של Western Digital, יחד עם מתאם תקשורת של חברה אחרת. מה שיפה זה שאת חלק מהרכיבים האלה אפשר להחליף ברכיבים אחרים וזה עדיין יעבוד.
מיקרוסופט ניצחה את (ועל) שוק ה-PC, שכן מערכות ההפעלה שלה שלטו בו כמעט לחלוטין (Windows ו-MS-DOS) ולמעט הפצות של לינוקס פה ושם (בעיקר בשרתים) מיקרוסופט עדיין מונופול בתחום.
Pc נייד של דל מתחת למכסה המנוע: משמאל למטה ההארדיסק, מימין (במרכז) המעבד, ומשמאלו - סלוטים של כרטיסים. למעלה חיבור לנקודת עגינה ומצד ימין חיבורי usb, מסך ואחרים: היכולת לחבר כל דבר ולהחליף כל דבר היא מה שהפך את ה-Pc לכל כך נפוץ. צילום: WannaBeEditor, WikiMedia.
אבל זה השתנה.
בהתחלה, הטלפונים הניידים שלנו היו חסרי תקן: היתה מערכת הפעלה אחת למוטורולה, אחרת לנוקיה ואחרת לסנדו, סימנס ועוד חברות נוספות שיצרו מכשירים סלולריים. היה ניסיון (בינוני) לייצר מערכת הפעלה שנקראת Symbian שפעלה בעיקר במכשירי נוקיה, ודפדפן יחסית תקני.
גוגל רכשה ב-2003 סטארטאפ קטן שייצר מערכות הפעלה לטלפונים סלולריים בשם Android, מה שעם הזמן הפך למערכת ההפעלה שעשתה את מה שעשה MS-DOS לשוק המחשבים האישיים: סטנדרטיזציה (אחידות) ברמת מערכת ההפעלה. לא משנה מי יצר את המכשיר שלך, כל עוד הוא רץ על אנדרואיד אפשר להתקין בו את אותן התכונות ולהשתמש בו באותה צורה. הגדלת התחרות הזו הוזילה את מחירו של סמארטפון בעל ביצועים בינוניים עד מחיר שגם בעולם השלישי אפשר לקנות (ופתחה שוק מטורף של שדרוגי צד שלישי הידוע גם בשם "ROMים").
התוצאה: תוך מספר שנים החלו להפסיק לעלות המכירות של המחשבים האישיים: רוב הציבור שלא צריך מכונת כתיבה במשרד או מחשב חזק למעצבים, פשוט לא החליף את המחשב שלו כי זה לא דחוף. אם אפשר לגשת לחשבון הבנק, לתכנן מסלול , להזמין טיסות, ללמוד תורה ועוד בפלאפון הפרטי- מי שצריך מחשב זה רק מי שעובד בו. וכך כמו הטלפון הקווי שנעלם, גם ה-PC הולך בעקבותיו ומסתפק בלשבת על השולחן במשרד. הפלאפון מחליף יותר ויותר שימושים במחשב.
זה כמובן היה צפוי. חוק מור קובע כי "לפיה צפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים במחיר מינימלי, תוכפל כל שנה וחצי עד שנתיים", כלומר, המחשבים שלנו ייעשו חזקים פי 2 ביחס לקודמיהם כל שנה וחצי עד שנתיים. בכל קרוב לשנתיים המחשבים שלנו מכפילים את כוחם, רק שבשלב מסוים זה לא מעניין את הצרכן הפרטי ואם בעבר היינו מחליפים מחשב כל שלוש שנים, היום חלקנו יכולים להחזיק מחשב במצב תחזוקה תקין גם 5 שנים בלי להרגיש רע יותר מדי.
אנדרואיד מחובר למסך מחשב רגיל. מקלדת ועכבר, דפדפן עם Google Docs ולא צריך יותר PC. צילום: משה למפרט
אז מה עשו חברות המחשוב עם הכוח החדש שבידיהם?
א. הקטינו את צריכת החשמל של המחשבים. אם הטרנזסטורים מתקדמים יותר, הם פולטים פחות חום.
וכל חום שהמעבד מוציא הוא הכניס אותו אליו כחשמל. ככה המעבדים שלנו קטנים משנה לשנה.
ב. הוזילו את המעבדים. אם המעבד קטן יותר הוא גם זול יותר לייצור (פחות חומרי גלם והובלה).
לא כזה נורא שהוא מהדור הקודם - כבר שילמו על עלויות הפיתוח שלו. ככה יש היום מעבדים ברכב שלנו (לא פחות מ-20 מחשבים גם במכוניות הכי פשוטות),
במקרר, במזגן ובשלט שלו, בתאורת הרחוב (וככה היא יודעת להידלק בשקיעה ולהיכבות בזריחה), בממטרות ובעצם בכל מקום בסביבה שלנו.
ג. פנו לשווקים חדשים: היום בטלפון בעשרות דולרים בודדים יש חומרה יותר חזקה מאשר ה iPhone הראשון אי שם בתשס"ח (2008).
בשוק חופשי העשירים קונים מותרות מיותרות במחיר מופקע, אבל תוך כמה שנים המחיר שלהם יורד עד רמה שבה גם בעולם השלישי יש אנשים שמעולם לא ראו מחשב אבל משתמשים בסמארטפון מתקדם יותר ממה שהאיש העשיר בעולם היה יכול להשיג לפני עשר שנים בלבד.
ד. הציבור העלה את הדרישות שלו. בינה מלאכותית, מאגרי מידע ענקיים, תמונות באיכויות שטרם נראו בעבר וסרטים באיכות 4K זה הסטנדרט החדש.
הדבר הזה - כלומר- חוק מור שהופך את הפלאפונים שלנו למפלצות חישוב עם 8Gb RAM ומעבדים שלא היו מביישים את המחשב האישי של לפני שנים בודדות, מוביל לעידן הבא של המחשוב: מותו של ה-PC המוכר לנו היום. מחשבים יהיו למי שצריך אותם במשרד. או שגם זה לא.
למה? כי אפשר לחבר אנדרואיד למסך גדול עם מקלדת ועכבר. והאנדרואיד עצמו מתישהו יהיה במסך מתקפל, ככה שנוכל להכניס אותו כמחשב נייד לכיס.
זה קורה כבר היום, ולכן אתר טוב יעבוד בכל סוגי המסכים, אבל המובייל הוא המלך.
ומחשב PC כמו שאנחנו מכירים? הוא יהיה במשרד, בשוק המקצועי שצריך אותו (מעצבים גרפיים, מתכנתים, אדריכלים) - כמו שפעם היתה מכונת כתיבה רק למי שכתב הרבה, ושיש היום מכונת תפירה רק למי שתופרת ולא בכל בית. אבל כל השאר יעדיפו את הסמארטפון. למה לא?
אנדראויד על PC. צילום לכידת מסך מתוך סרטון של Christian Cantrell ביטיוב.
רוב גולשי האתר הזה נולדו לעידן המחשב האישי: נייח או נייד, בסלון או בחדר שינה (או במשרד) - אבל הוא היה PC. מה זה PC?
PC זה תקן של חברת IBM שניצחה באמצעות כלל פשוט: בעוד שאפל (וחברות מחשוב אחרות) אמרו "אנחנו נעשה מחשב ייחודי רק לנו!" IBM אמרה: אנחנו נבנה מחשב שכל אחד יכול לחקות ויכול לחבר אליו עוד חלקים. זה קרה גם מצד אחר :IBM חתמה חוזה עם ביל גייטס על בניית מערכת הפעלה, אבל לא חתמה איתו על הסכם בלעדיות של מערכת ההפעלה למחשבים שלה בלבד. ככה ביל גייטס שיווק את מערכת ההפעלה שלו - MS-DOS במקביל לIBM, ששיווקה את מחשביה עם PC-DOS שהיתה מערכת הפעלה תואמת.
PC מבפנים: אפשר להוסיף הארדיסקים (כאן יש שניים) כרטיסים, זכרון (ב"סלוטים" למעלה) ועוד. החופש הזה הוא מה שמשך את מכירות הPC למעלה ביחס למחשבים האחרים שהתחרו בו. צילום: Robert Freiberger, Flickr
חיש מהר קמו חברות נוספות שהתחרו בIBM והוציאו מחשבים שעובדים עם מערכת הפעלה זהה, חומרה מעט שונה וחצי מחיר, וככה נוספו PC של חברות נוספות מלבד IBM, והם נקראו "תואם IBM".
החלקים שהיה ניתן להוסיף ולהחליף הם לוחות אם, זיכרון, כונן קשיח (הארדיסק), CD-ROM ובהמשך גם DVD-ROM, כרטיסים גרפיים, והכל על בסיס תקנים מפורסמים לכל, שכל אחד יכול לייצר אליהם רכיבים נוספים. ככה נוצרה התחרות שאנחנו מכירים היום בין Intel ו- Amd, אבל גם בין חברות המחשבים הניידים שיש רבות מספור (אסוס, דל, HP, לנובו, LG ומתחרים אחרים) - כולם מדברים אחד עם השני ויכולים לעבוד באותה סבביבה: כרטיס מסך של Nvidia במחשב עם לוח אם של Asus שעובד עם מעבד Intel, זכרונות של Sumung והארדיסק של Western Digital, יחד עם מתאם תקשורת של חברה אחרת. מה שיפה זה שאת חלק מהרכיבים האלה אפשר להחליף ברכיבים אחרים וזה עדיין יעבוד.
מיקרוסופט ניצחה את (ועל) שוק ה-PC, שכן מערכות ההפעלה שלה שלטו בו כמעט לחלוטין (Windows ו-MS-DOS) ולמעט הפצות של לינוקס פה ושם (בעיקר בשרתים) מיקרוסופט עדיין מונופול בתחום.
Pc נייד של דל מתחת למכסה המנוע: משמאל למטה ההארדיסק, מימין (במרכז) המעבד, ומשמאלו - סלוטים של כרטיסים. למעלה חיבור לנקודת עגינה ומצד ימין חיבורי usb, מסך ואחרים: היכולת לחבר כל דבר ולהחליף כל דבר היא מה שהפך את ה-Pc לכל כך נפוץ. צילום: WannaBeEditor, WikiMedia.
אבל זה השתנה.
בהתחלה, הטלפונים הניידים שלנו היו חסרי תקן: היתה מערכת הפעלה אחת למוטורולה, אחרת לנוקיה ואחרת לסנדו, סימנס ועוד חברות נוספות שיצרו מכשירים סלולריים. היה ניסיון (בינוני) לייצר מערכת הפעלה שנקראת Symbian שפעלה בעיקר במכשירי נוקיה, ודפדפן יחסית תקני.
גוגל רכשה ב-2003 סטארטאפ קטן שייצר מערכות הפעלה לטלפונים סלולריים בשם Android, מה שעם הזמן הפך למערכת ההפעלה שעשתה את מה שעשה MS-DOS לשוק המחשבים האישיים: סטנדרטיזציה (אחידות) ברמת מערכת ההפעלה. לא משנה מי יצר את המכשיר שלך, כל עוד הוא רץ על אנדרואיד אפשר להתקין בו את אותן התכונות ולהשתמש בו באותה צורה. הגדלת התחרות הזו הוזילה את מחירו של סמארטפון בעל ביצועים בינוניים עד מחיר שגם בעולם השלישי אפשר לקנות (ופתחה שוק מטורף של שדרוגי צד שלישי הידוע גם בשם "ROMים").
התוצאה: תוך מספר שנים החלו להפסיק לעלות המכירות של המחשבים האישיים: רוב הציבור שלא צריך מכונת כתיבה במשרד או מחשב חזק למעצבים, פשוט לא החליף את המחשב שלו כי זה לא דחוף. אם אפשר לגשת לחשבון הבנק, לתכנן מסלול , להזמין טיסות, ללמוד תורה ועוד בפלאפון הפרטי- מי שצריך מחשב זה רק מי שעובד בו. וכך כמו הטלפון הקווי שנעלם, גם ה-PC הולך בעקבותיו ומסתפק בלשבת על השולחן במשרד. הפלאפון מחליף יותר ויותר שימושים במחשב.
זה כמובן היה צפוי. חוק מור קובע כי "לפיה צפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים במחיר מינימלי, תוכפל כל שנה וחצי עד שנתיים", כלומר, המחשבים שלנו ייעשו חזקים פי 2 ביחס לקודמיהם כל שנה וחצי עד שנתיים. בכל קרוב לשנתיים המחשבים שלנו מכפילים את כוחם, רק שבשלב מסוים זה לא מעניין את הצרכן הפרטי ואם בעבר היינו מחליפים מחשב כל שלוש שנים, היום חלקנו יכולים להחזיק מחשב במצב תחזוקה תקין גם 5 שנים בלי להרגיש רע יותר מדי.
אנדרואיד מחובר למסך מחשב רגיל. מקלדת ועכבר, דפדפן עם Google Docs ולא צריך יותר PC. צילום: משה למפרט
אז מה עשו חברות המחשוב עם הכוח החדש שבידיהם?
א. הקטינו את צריכת החשמל של המחשבים. אם הטרנזסטורים מתקדמים יותר, הם פולטים פחות חום.
וכל חום שהמעבד מוציא הוא הכניס אותו אליו כחשמל. ככה המעבדים שלנו קטנים משנה לשנה.
ב. הוזילו את המעבדים. אם המעבד קטן יותר הוא גם זול יותר לייצור (פחות חומרי גלם והובלה).
לא כזה נורא שהוא מהדור הקודם - כבר שילמו על עלויות הפיתוח שלו. ככה יש היום מעבדים ברכב שלנו (לא פחות מ-20 מחשבים גם במכוניות הכי פשוטות),
במקרר, במזגן ובשלט שלו, בתאורת הרחוב (וככה היא יודעת להידלק בשקיעה ולהיכבות בזריחה), בממטרות ובעצם בכל מקום בסביבה שלנו.
ג. פנו לשווקים חדשים: היום בטלפון בעשרות דולרים בודדים יש חומרה יותר חזקה מאשר ה iPhone הראשון אי שם בתשס"ח (2008).
בשוק חופשי העשירים קונים מותרות מיותרות במחיר מופקע, אבל תוך כמה שנים המחיר שלהם יורד עד רמה שבה גם בעולם השלישי יש אנשים שמעולם לא ראו מחשב אבל משתמשים בסמארטפון מתקדם יותר ממה שהאיש העשיר בעולם היה יכול להשיג לפני עשר שנים בלבד.
ד. הציבור העלה את הדרישות שלו. בינה מלאכותית, מאגרי מידע ענקיים, תמונות באיכויות שטרם נראו בעבר וסרטים באיכות 4K זה הסטנדרט החדש.
הדבר הזה - כלומר- חוק מור שהופך את הפלאפונים שלנו למפלצות חישוב עם 8Gb RAM ומעבדים שלא היו מביישים את המחשב האישי של לפני שנים בודדות, מוביל לעידן הבא של המחשוב: מותו של ה-PC המוכר לנו היום. מחשבים יהיו למי שצריך אותם במשרד. או שגם זה לא.
למה? כי אפשר לחבר אנדרואיד למסך גדול עם מקלדת ועכבר. והאנדרואיד עצמו מתישהו יהיה במסך מתקפל, ככה שנוכל להכניס אותו כמחשב נייד לכיס.
זה קורה כבר היום, ולכן אתר טוב יעבוד בכל סוגי המסכים, אבל המובייל הוא המלך.
ומחשב PC כמו שאנחנו מכירים? הוא יהיה במשרד, בשוק המקצועי שצריך אותו (מעצבים גרפיים, מתכנתים, אדריכלים) - כמו שפעם היתה מכונת כתיבה רק למי שכתב הרבה, ושיש היום מכונת תפירה רק למי שתופרת ולא בכל בית. אבל כל השאר יעדיפו את הסמארטפון. למה לא?
אנדראויד על PC. צילום לכידת מסך מתוך סרטון של Christian Cantrell ביטיוב.
