פרק 2

משימה


"משהו לא נראה לי אצל הבחור הזה. יש בו משהו חשוד", יוגב יושב מול מסכי האבטחה עוקב בדריכות אחר דמותו של צעיר הפוסע הלוך ושוב במסדרונות הכנסת.

"מה לא נראה לך?" צפריר שולח מבט תוהה אל המסך האפור.

"הבחור הזה, מה הוא מחפש?"

"אני יודע? מה זה משנה. הוא מחפש, תכף גם ימצא והכל יסתדר".

"לא יודע, האינטואיציה שלי אומרת שיש כאן משהו לא ברור. למה הוא משוטט ככה? נראה שהוא בעצמו אינו יודע מה הוא רוצה."

צפריר נוטל לידו חטיף צ'יפס ומתחיל ללעוס בקולניות מכוונת. יוגב מושך באפו ברוגז קל אך אינו אומר דבר.

צפריר אומר: "יש הרבה אנשים שאנחנו לא יודעים מה הם רוצים. אם נעקוב אחריהם נצא עם רשימה בלתי נגמרת של חשודים, משימות, ומה לא. אולי אפילו נכתוב ספרים עבי כרס ונהיה..."

יוגב נכנס לדבריו בחוסר סבלנות: "לא בכנסת".

"מה?"

"אני אומר שגם אם אתה צודק, אז לא בכנסת. אנחנו מחויבים לביטחון של נבחרי הציבור. אין מצב שנפספס משהו".

בחדר האבטחה פרושים מסכים גדולים וקטנים. המסדרון בו החשוד פוסע מצולם ממספר זוויות.

"רגע רגע, ס'תכל עליו. הוא ניגש לברר 'תה מרוצה?" לצפריר יש קול מאנפף, הוא מעיף את שקית החטיף הריקה למחצה אל הפח, מחמיץ אותו בסנטימטרים ספורים, מוחא כף אל כף בהתלהבות מזויפת.

יוגב מעקם את אפו לנוכח התגובה הילדותית. "לא. זה עדיין לא נראה לי. הייתי רוצה לדעת מה הוא מברר. אני עוקב ואתה בינתיים תעשה לי טובה ותעיין ברשימות. אני רוצה לדעת מה שמו ומי נתן לו אישור כניסה".

"טוב בוס", צפריר מצמיד את כף ידו למצחו ומצדיע.

יוגב לא מחייך. הוא ידוע כאדם שקול ומחושב. מרוכז כולו הוא עוקב אחר דמותו של החשוד. לרגעים מספר חש שהוא מפסיד אותו שכן הלה עובר ליד מקום חף ממצלמות, לאחר מכן נאנח לרווחה כשקולט אותו ניגש ללשכה של מיקי דגני, אומד אותה מכל כיוון.

"מיקי דגני", "ניצן הררי" שניהם מדברים בעת ובעונה אחת.

"מה?"

"אמרתי שקוראים לבחורנו ניצן הררי".

"אוקי, ידידנו ניצן מתעניין בחבר הכנסת מיקי דגני. שים לב."

לפליאתם נכנס הבחור דווקא ללשכתו של חבר הכנסת צביאלי.

"חבל שאין מצלמות אבטחה גם בלשכה עצמה", הוא מוצא את עצמו מצטער בקול.

"דווקא יש, רק שצריך אישור מיוחד לצפות בהסרטות," אומר צפריר, "ולא נראה לי שיתנו לנו אישור שכזה. במיוחד לא על רקע החשדות המפוקפקים שלך".

"אהההה, חשדות איך שקראת לזה" מעמיד יוגב פני כועס, "המורה במחשבת ישראל לימד אותנו שחכמינו אמרו: 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'. ואני משתדל, אתה רואה".

צפריר משמיע שריקה קלה, "והמורה הזה, שאתה כל הזמן מדבר עליו, הוא גם לימד אתכם את הכלל החשוב ש'בחיים אל תהיה צודק, תהיה חכם'?"

יוגב לא עונה לדבריו. הוא רק אומר בקול תקיף, שעייפות וקוצר רוח נשזרים בו:

"מאוד מעניינים אותי פרטים נוספים על הבחור. תברר לי מי הוא וכיצד הוא נכנס לכנסת. אני רוצה פרטים מדויקים."

*

מיכה מיטיב את משקפיו כדי להיות בטוח שהוא רואה נכונה. אין קבלת קהל בשעה הזו, ומאבטחי הכנסת לא אמורים לאפשר לאיש להיכנס הנה. למרות זאת – עומד בפתח הלשכה גברתן צעיר, קומתו ממוצעת והוא אוחז כובע ירוק בהיר בעל שוליים צרים.

דבר מה בהופעתו משדר סתירה ונראה תמוה, למרות שאינו מצליח להגדיר במדויק מה לא מסתדר לו.

"שלום" הוא ממלמל לעברו בקול יבש, מבלי משים מתרומם ממקומו ונותר לעמוד, סוקר אותו בחשדנות. השעה מאוחרת למדי. הוא מתעכב במשרד של הרב צביאלי בעל כרחו, הבטיח למרים שישוב מוקדם והם יספיקו לחופה של קאהן. מרים מחכה ללא ספק.

והברנש הצעיר הזה, הנראה חשוד למדי, מה יש לו לחפש בלשכה של ח"כ חרדי? כיצד נתנו לו להכנס אל האגף הזה? התהיות שעולות מעוררות במיכה חוסר נוחות ואפילו מתח מסוים.

"במה אני יכול לעזור?" הוא שואל את הבחור שנכנס פנימה בצעד קל.

"אתה מיכה מאירי?"

"אני בכבודי ובעצמי. מה תרצה ידידי הצעיר? מה שימך? אתה יכול לשבת", מיכה חביב למרות או שמא בגלל סימני השאלה שנכחו בחלל האויר.

"שמי ניצן. אני מהבטחון הכללי", הבחור מוציא תעודה לא מזוהה ומנופף אותה לכיוונו.

"מה תרצה? קפה אולי?" אדיבות לא מזיקה אף פעם.

"לא. תודה." ניצן סוקר את הלשכה במבט בוחן, יהיר. אישוניו האפורים מתעכבים על שעון המטוטלת המצועצע ועוברים לסקור את תעודות ההוקרה והתמונות.

מיכה חש חוסר נעימות גובר.

"אני מבין שאתה צריך משהו, כן? לא באת לכאן סתם". מוצא את עצמו אומר, מלא צער על הרשימה הממתינה.

הוא חייב להזיז מספר פגישות. צביאלי לא יבוא בימים הקרובים לכנסת. כעת המשימה תדחה בגלל ביקורו הלא צפוי של הברנש והוא יפסיד את החופה. מרים תצטער לחינם. גם ככה היא מביעה חוסר שביעות רצון מעבודתו.

הבחור מדבר לאחר זמן מה. ניכר שהוא מנסה להשיג שליטה מסוימת באמצעות שתיקתו. קולו נשמע איטי כמו להכעיס, כאילו הוא רוצה לומר: אני יודע שאתה ממהר לצאת. מיכה חש חוסר נוחות גובר ממילה למילה:

"אני כאן כדי לבקש ממך לבצע עבורנו משימה סודית שאסור לה לדלוף בשום צורה." הוא אומר. "את הפרטים למשימה תקבל בהמשך, וכל הזמן הזה תהיה במעקב על ידי הסוכנים שלנו".

מיכה חש כאב ראש פתאומי.

הוא אינו עונה, חש דרוך לשמוע את המשך הדברים.