הנושאים החמים
אני לא גבאי של בית הכנסת, וגם לא בן גבאי, אבל אני חושב שהתרומות לבית הכנסת צריכות לעבור עדכון גרסה. איך?
אם אתם זוכרים, פעם לתוכנות שהיינו קונים מאדובי היה רישיון לכל החיים. היה לזה חסרון מובנה - אין לאדובי שום תמריץ לעדכן תוכנה שלא נשלם עליה יותר. המחיר ההתחלתי היה יקר, ואם נפלתם על גרסה גרועה שנופלת הרבה, תאלצו לקנות ביוקר גרסה עדכנית יותר.
אדובי, כמו רבות מחברות התוכנה עברו לצורה אחרת של תשלום - Software as a Service - או בקיצור - SaaS.
כלומר, התוכנה היא לא מוצר שקונים פעם אחת כמו מכונה, אלא שירות שמשלמים עליו בתשלום קבוע או לפי שימוש. כלומר, שכירות.
חברות תוכנה חדשות יותר, כמו קנבה ופיגמה, עובדות על תוכנה שעיקרה (או כולה) נמצא בענן. משמע אם לא יכנס זרם מזומנים קבוע לחברה, לא יהיה לה כסף לשלם על הענן ולא תהיה תוכנה. כך גם עובדות רבות מחברות הסייבר, חברות הענן וכל תחום שהוא מתפתח ושיש יתרון לשכור אותו על פני לקנות אותו.
אז איך זה קשור לבתי כנסת?
החפץ חיים אמר כבר מזמן, שיותר קל לגייס כספים למבנה מהודר של בית מדרש מאשר לארוחת הצהריים של בני הישיבה. אבל הרבה יותר קשה לנהל ישיבה בלי ארוחת צהריים, מאשר להשיג מרתף כלשהו ללמוד בו. ממילא, צריך לוודא שהתרומות - גם אלו שמונצחות על השיש שעל הקיר - ישמשו גם לשימושים שוטפים.
שילוט עם תאורה אחורית. בשנים האחרונות ראיתי שילוטים בכל גווני ה-RGB, וזה ממש לא סבבבה | בית הכנסת בית מתתיהו, גבעת שמואל
בתי הכנסת, הכוללים, הישיבות ומוסדות נוספים הרבה פעמים מקבלים תרומות גדולות עם הקדשה, ולפעמים ההתחייבות להקדשה היא לכל החיים. זה יוצר כמה בעיות:
אז דבר ראשון - הישיבה תיקרא על שם התורם רק לתקופה מוגבלת, בהתאם לגובה התרומה.
אם התורם רוצה שהמבנה יישאר על שמו לאורך שנים רבות יותר, הוא יכול להקים קרן - השקעה סולידית, שתכניס בכל שנה סכום נאה שישמש לתחזוקת הבניין, לפי מספר השנים הרצוי.
כאן המקום להעיר שיש בדבר הזה חסרון, שכן זה עשוי להביא מושחתים בהנהלת המוסד להשתלט על הקרן או הנכסים שבתוכה, והיו דברים מעולם, ובפרט אם המוסד סיים את תפקידו ההיסטורי. זה נכון גם לנכסי נדל"ן ששייכים למוסדות שעבר זמנם.
לזיכרון עולם בהיכל ר' - לכל דבר יש בלאי, גם ללוח ההקדשות בבית הכנסת
כך או כך, נכון להגביל את שנות ההקדשה של תרומות.
למה זה נעשה עוד יותר משמעותי מאשר בעבר?
כי באופן כללי וגס אפשר לומר שמוצרים נעשו זולים יחסית ושירותים נהיו יקרים יותר. מאז האפשרות לייבא מוצרים ממדינות אחרות, מוצרים נהיו דבר זול (תחשבו כמה עולה מזגן היום לעומת בעבר), ושירותים נעשו דבר יקר (כמה עולים חשמל? מים? ארנונה? פועלים ונקיון?)
הדבר אומר שלפעמים הרבה יותר יקר לתחזק מזגן מרכזי קיים מלקנות מזגן חדש, בוודאי לאור השיפור הטכנולוגי במזגנים ובמנורות, ובוודאי שיותר זול היום לקנות ספרים מאשר אי פעם. קהילה שתחסוך רק כמה עשרות שקלים בחודש על מיזוג ותאורה, תגלה שמדובר בסכומים המצטברים להרבה כסף, בפרט בבתי כנסת גדולים הפעילים הרבה שעות ביממה.
לכן, הרעיון של "נציב יום" - או מספר נציבי יום - הוא רעיון מאוד נכון: השכרת השלט שעל השיש לזמן מוגבל, אם כי הוא נוכח יותר בשטיבלך וכוללים מאשר במקומות אחרים.
מסך הקדשות מושבת, שנתקלתי בו השבוע |
מכאן הדרך למסך שמציג הקדשות היא קצרה, ולדעתי היא גם נכונה.
אסתטיקה של התרומות
עוד משהו חשוב, זה הסדר. האסתטיקה של תרומות לבית הכנסת. ביישוב ניצן, יש ועדה של נשות אמנות מהיישוב שמחליטה מה מותר לתרום לבית הכנסת, על מנת לשמר את עיצובו גם לאחר שהאדריכל כבר לא מלווה את הפרויקט. כך לא נתלים שלטים מכוערים או מנורות שההקדשה עליהן גדולה מהמנורה עצמה. לגבי מנורות, ראוי לציין שייתכן שהפעלת מנורות זיכרון גדולה מתועלתן לקהילה, ובמנורות קטנות ייתכן שיש בעיקר הנצחת הנפטר ופחות תרומה ללימוד בבית הכנסת…
הקדשה עדינה על במה לספר תורה: ההקדשה בצבעים הקרובים לצבעי הריהוט בבית הכנסת, ובכתב לא בולט מדי | בית הכנסת בית מתתיהו, גבעת שמואל (להרחבה על הפונט 'אורון' המופיע בהקדשה, ולמה הוא נעלם מבתי הכנסת, יש את המאמר הזה)
עם זאת, לשיטה שאני מציע יש חסרונות. סבא שלי מצד אמא תרם את החלון בבית הכנסת, והוא היה מאושר על זה כמעט כמו מי שתרם מבנה שלם - כי זה מה שהיה לו לתרום. ברור שמבחינת המאמץ, תרומת דלת לבית הכנסת בעבור מי שמרוויח שכר מינימום, קשה בהרבה מאשר לאיש עסקים גדול שיתרום חדר שלם. תחושת השותפות והשייכות לבית הכנסת לא פחות חשובה. העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט.
בהקשר לשיטה הזו ניתן לדבר על השוני בניהול בין בתי כנסת השונים. האשכנזים, בהכללה, מעדיפים דמי חבר קבועים לכל משפחה או לפי כמות המתפללים מהמשפחה, ותרומות קטנות בעליה לתורה. לעומת זאת, בתי כנסת אחרים ימכרו עליות, חתן תורה וחתן בראשית ופתיחות היכל בעשרות אלפי שקלים, שמממנות חלק ניכר מתקציב בית הכנסת.
אותיות קידוש לבנה בבית כנסת, עם הקדשה שהיה יותר יפה לו היתה בצבע הכללי של הדבר הנתרם
לכן, אני מציע שגם ההקדשות בלוח שבבית הכנסת יהיו מוגבלות בזמן, ויינתן להן תאריך תפוגה. אחרת, לאט לאט כל בית הכנסת יתמלא בלוחות הקדשות עד שלא יישאר זכר לעיצוב בית הכנסת.
עם זאת, המעבר הזה אינו פשוט. לפני הפרסום, נתתי לחבר שלי שהתייתם מאביו לקרוא את המאמר. הוא סיפר שנפגע כשהוסר שלט ההנצחה שלו והועבר למסך, וזה דבר שאפשר להבין אותו מאוד. בבית הכנסת הנ"ל כן החליטו לשמר את לוחות ההקדשה המקוריים של המיסדים, אבל לא מעבר לכך, וזאת בהתייעצות עם אדריכלית (כאמור, עצה שאני תומך בה במאמר זה).
הוא גם העיר שבית כנסת לא צריך להיות רק מעוצב יפה אלא גם מקום קהילתי, ושמות שמפוזרים על כל הקירות זה יותר מחבר אנושית מאשר מסך מתחלף במבואה. עם המסכים ישנה גם בעיה נוספת של הסחת הדעת בתפילה (אם כי גם אותה אפשר לפתור באמצעים גרפיים.
אז לסיכום, אני מציע בחום - להגביל בזמן ובמקום את ההקדשות, ולהבין ששותפות בבית הכנסת אינה רק תרומה חד פעמית למבנה, אלא תחזוקה שוטפת לאורך שנים, בהן הקהילה משתנה, הצרכים משתנים, וגם ההקדשות משתנות. דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת, וגם לאחרונים שיהיו - אין להם זכרון עם שיהיו לאחרונה.
ומי מבטיח לי שהמסכים בבתי הכנסת לא יהיו מכוערים? ובכן, על זה כבר כתבתי פעם.
ואם יש לכם עוד מחשבות על המסכים בבתי הכנסת וההקדשות, מוזמנים להגיב פה. נראה לי שלקהילת פרוג יש הרבה מה לומר בנידון.
אם אתם זוכרים, פעם לתוכנות שהיינו קונים מאדובי היה רישיון לכל החיים. היה לזה חסרון מובנה - אין לאדובי שום תמריץ לעדכן תוכנה שלא נשלם עליה יותר. המחיר ההתחלתי היה יקר, ואם נפלתם על גרסה גרועה שנופלת הרבה, תאלצו לקנות ביוקר גרסה עדכנית יותר.
אדובי, כמו רבות מחברות התוכנה עברו לצורה אחרת של תשלום - Software as a Service - או בקיצור - SaaS.
כלומר, התוכנה היא לא מוצר שקונים פעם אחת כמו מכונה, אלא שירות שמשלמים עליו בתשלום קבוע או לפי שימוש. כלומר, שכירות.
חברות תוכנה חדשות יותר, כמו קנבה ופיגמה, עובדות על תוכנה שעיקרה (או כולה) נמצא בענן. משמע אם לא יכנס זרם מזומנים קבוע לחברה, לא יהיה לה כסף לשלם על הענן ולא תהיה תוכנה. כך גם עובדות רבות מחברות הסייבר, חברות הענן וכל תחום שהוא מתפתח ושיש יתרון לשכור אותו על פני לקנות אותו.
***
אז איך זה קשור לבתי כנסת?
החפץ חיים אמר כבר מזמן, שיותר קל לגייס כספים למבנה מהודר של בית מדרש מאשר לארוחת הצהריים של בני הישיבה. אבל הרבה יותר קשה לנהל ישיבה בלי ארוחת צהריים, מאשר להשיג מרתף כלשהו ללמוד בו. ממילא, צריך לוודא שהתרומות - גם אלו שמונצחות על השיש שעל הקיר - ישמשו גם לשימושים שוטפים.
שילוט עם תאורה אחורית. בשנים האחרונות ראיתי שילוטים בכל גווני ה-RGB, וזה ממש לא סבבבה | בית הכנסת בית מתתיהו, גבעת שמואל
בתי הכנסת, הכוללים, הישיבות ומוסדות נוספים הרבה פעמים מקבלים תרומות גדולות עם הקדשה, ולפעמים ההתחייבות להקדשה היא לכל החיים. זה יוצר כמה בעיות:
- תחזוקה. כל מי שמתחזק מבנה ציבורי יודע שחדרים רטובים, כמו המטבח, ולהבדיל שירותים ומקלחות - צריכים שיפוצים יותר תכופים מאשר חדרי לימוד וספריות; שצריך לזפת את הגג מדי כמה שנים; וגם למבנה מודרני יש פחת, ואחרי 30-60 שנה צריך לשפץ הרבה מאוד דברים כדי לשמור על רמה סבירה של מבנה.
אז דבר ראשון - הישיבה תיקרא על שם התורם רק לתקופה מוגבלת, בהתאם לגובה התרומה.
אם התורם רוצה שהמבנה יישאר על שמו לאורך שנים רבות יותר, הוא יכול להקים קרן - השקעה סולידית, שתכניס בכל שנה סכום נאה שישמש לתחזוקת הבניין, לפי מספר השנים הרצוי.
כאן המקום להעיר שיש בדבר הזה חסרון, שכן זה עשוי להביא מושחתים בהנהלת המוסד להשתלט על הקרן או הנכסים שבתוכה, והיו דברים מעולם, ובפרט אם המוסד סיים את תפקידו ההיסטורי. זה נכון גם לנכסי נדל"ן ששייכים למוסדות שעבר זמנם.
- בלאי של דברים שקשה לזרוק: דבר נוסף הוא תרומת ספרים. יש בתי כנסת עם חומשים בני חמישים ושישים שנה, שאף אחד לא יפתח אותם בעתיד הנראה לעין. גם שם, הבהרה לתורם מתי מותר להוציא את תרומתו החוצה תעזור לסדר את הספריה בבית הכנסת עם פחות נקיפות מצפון, וזה נכון גם לסידורים צעירים בהרבה שימיהם היפים מאחוריהם.
לזיכרון עולם בהיכל ר' - לכל דבר יש בלאי, גם ללוח ההקדשות בבית הכנסת
כך או כך, נכון להגביל את שנות ההקדשה של תרומות.
למה זה נעשה עוד יותר משמעותי מאשר בעבר?
כי באופן כללי וגס אפשר לומר שמוצרים נעשו זולים יחסית ושירותים נהיו יקרים יותר. מאז האפשרות לייבא מוצרים ממדינות אחרות, מוצרים נהיו דבר זול (תחשבו כמה עולה מזגן היום לעומת בעבר), ושירותים נעשו דבר יקר (כמה עולים חשמל? מים? ארנונה? פועלים ונקיון?)
הדבר אומר שלפעמים הרבה יותר יקר לתחזק מזגן מרכזי קיים מלקנות מזגן חדש, בוודאי לאור השיפור הטכנולוגי במזגנים ובמנורות, ובוודאי שיותר זול היום לקנות ספרים מאשר אי פעם. קהילה שתחסוך רק כמה עשרות שקלים בחודש על מיזוג ותאורה, תגלה שמדובר בסכומים המצטברים להרבה כסף, בפרט בבתי כנסת גדולים הפעילים הרבה שעות ביממה.
לכן, הרעיון של "נציב יום" - או מספר נציבי יום - הוא רעיון מאוד נכון: השכרת השלט שעל השיש לזמן מוגבל, אם כי הוא נוכח יותר בשטיבלך וכוללים מאשר במקומות אחרים.
מסך הקדשות מושבת, שנתקלתי בו השבוע |
מכאן הדרך למסך שמציג הקדשות היא קצרה, ולדעתי היא גם נכונה.
אסתטיקה של התרומות
עוד משהו חשוב, זה הסדר. האסתטיקה של תרומות לבית הכנסת. ביישוב ניצן, יש ועדה של נשות אמנות מהיישוב שמחליטה מה מותר לתרום לבית הכנסת, על מנת לשמר את עיצובו גם לאחר שהאדריכל כבר לא מלווה את הפרויקט. כך לא נתלים שלטים מכוערים או מנורות שההקדשה עליהן גדולה מהמנורה עצמה. לגבי מנורות, ראוי לציין שייתכן שהפעלת מנורות זיכרון גדולה מתועלתן לקהילה, ובמנורות קטנות ייתכן שיש בעיקר הנצחת הנפטר ופחות תרומה ללימוד בבית הכנסת…
הקדשה עדינה על במה לספר תורה: ההקדשה בצבעים הקרובים לצבעי הריהוט בבית הכנסת, ובכתב לא בולט מדי | בית הכנסת בית מתתיהו, גבעת שמואל (להרחבה על הפונט 'אורון' המופיע בהקדשה, ולמה הוא נעלם מבתי הכנסת, יש את המאמר הזה)
עם זאת, לשיטה שאני מציע יש חסרונות. סבא שלי מצד אמא תרם את החלון בבית הכנסת, והוא היה מאושר על זה כמעט כמו מי שתרם מבנה שלם - כי זה מה שהיה לו לתרום. ברור שמבחינת המאמץ, תרומת דלת לבית הכנסת בעבור מי שמרוויח שכר מינימום, קשה בהרבה מאשר לאיש עסקים גדול שיתרום חדר שלם. תחושת השותפות והשייכות לבית הכנסת לא פחות חשובה. העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט.
בהקשר לשיטה הזו ניתן לדבר על השוני בניהול בין בתי כנסת השונים. האשכנזים, בהכללה, מעדיפים דמי חבר קבועים לכל משפחה או לפי כמות המתפללים מהמשפחה, ותרומות קטנות בעליה לתורה. לעומת זאת, בתי כנסת אחרים ימכרו עליות, חתן תורה וחתן בראשית ופתיחות היכל בעשרות אלפי שקלים, שמממנות חלק ניכר מתקציב בית הכנסת.
אותיות קידוש לבנה בבית כנסת, עם הקדשה שהיה יותר יפה לו היתה בצבע הכללי של הדבר הנתרם
לכן, אני מציע שגם ההקדשות בלוח שבבית הכנסת יהיו מוגבלות בזמן, ויינתן להן תאריך תפוגה. אחרת, לאט לאט כל בית הכנסת יתמלא בלוחות הקדשות עד שלא יישאר זכר לעיצוב בית הכנסת.
עם זאת, המעבר הזה אינו פשוט. לפני הפרסום, נתתי לחבר שלי שהתייתם מאביו לקרוא את המאמר. הוא סיפר שנפגע כשהוסר שלט ההנצחה שלו והועבר למסך, וזה דבר שאפשר להבין אותו מאוד. בבית הכנסת הנ"ל כן החליטו לשמר את לוחות ההקדשה המקוריים של המיסדים, אבל לא מעבר לכך, וזאת בהתייעצות עם אדריכלית (כאמור, עצה שאני תומך בה במאמר זה).
הוא גם העיר שבית כנסת לא צריך להיות רק מעוצב יפה אלא גם מקום קהילתי, ושמות שמפוזרים על כל הקירות זה יותר מחבר אנושית מאשר מסך מתחלף במבואה. עם המסכים ישנה גם בעיה נוספת של הסחת הדעת בתפילה (אם כי גם אותה אפשר לפתור באמצעים גרפיים.
אז לסיכום, אני מציע בחום - להגביל בזמן ובמקום את ההקדשות, ולהבין ששותפות בבית הכנסת אינה רק תרומה חד פעמית למבנה, אלא תחזוקה שוטפת לאורך שנים, בהן הקהילה משתנה, הצרכים משתנים, וגם ההקדשות משתנות. דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת, וגם לאחרונים שיהיו - אין להם זכרון עם שיהיו לאחרונה.
ומי מבטיח לי שהמסכים בבתי הכנסת לא יהיו מכוערים? ובכן, על זה כבר כתבתי פעם.
ואם יש לכם עוד מחשבות על המסכים בבתי הכנסת וההקדשות, מוזמנים להגיב פה. נראה לי שלקהילת פרוג יש הרבה מה לומר בנידון.
