אקסלומדע'ס פרק 18 ▪︎ כמה מילים אודות פונקציית SUBSTITUTE באקסל/גוגל שיטס ▪︎ הכול הולך אחר החיתום...

את הפיוטים האלו נוהגים בקהילות ישראל לשורר אחת בשנה, בסיומו של היום הקדוש בשנה - יום הכיפורים.

זהו זמן שאנו ניצבים ביראת הרוממות נוכח פני ה', ושבעת הרקיעין דשמיא פתוחים לקבל את תפילותינו…

אלו רגעים של דמדומי חמה- סופו של יום הקדוש והנורא…

אלו רגעים של כפרה וסליחה על החטאים, העוונות והפשעים…
כך מבואר בדברי בעלי התוספות במסכת שבועות דף י"ג ע"ב בד"ה דעבד סמוך לשקיעת החמה "ונפקא מינה דשעיר מכפר מיד, ויום הכיפורים אינו מכפר עד שתחשך למוצאי יום הכיפורים". עיי"ש.

ובשעת הנעילה אנו מבקשים "וַחֲתוֹם לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ…"

כי הכול הולך אחר החיתום!

א. כלל זה שהכול הולך אחר החיתום בהקשר לתשובה בעת נעילת היום הקדוש - יום הכיפורים, מוזכר רבות בספרי הפוסקים וכן בספרי המוסר והחסידות.

ומקור מימרא זו הוא בתלמוד בבלי (מסכת ברכת דף י"ב ע"א) "תא שמע, שחרית, פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים, לא יצא.
פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור, יצא.
ערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור, לא יצא.
פתח ביוצר אור (ופירש רש"י ז"ל "כלומר אדעתא דלימא יוצר אור") וסיים במעריב ערבים,(ופירש רש"י ז"ל "כשאמר מלך העולם נזכר וסיים אשר בדברו מעריב ערבים") יצא.

כללו של דבר הכול הולך אחר החתום"

ב. כיוצא בו, אמר רבי שמעון בר יוחאי בתלמוד בבלי (מסכת קידושין דף מ ע"ב) "אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו.
ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו.

וניהוי כמחצה עונות ומחצה זכיות?

אמר ריש לקיש בתוהא על הראשונות".

ג. מצאנו בדברי הנביאים לשון "המרה והחלפה" כלפי כל חטא, כי בכל חטא האדם מחליף את האמת בשקר ואת ציווי הקב"ה ותורתו ברצונות ליבו ותאוות היצר הרע.
וכמו שאמרו רבותינו בתלמוד בבלי (מסכת נדרים דף ל"ב ע"ב) "דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב".

ועל כך היה ירמיהו הנביא צווח ומוכיח את עם ישראל (ירמיהו ב. י"א) "הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל"

ופירש במצודת דוד "ההימיר- וכי גוי מהם החליף אלהיו באחר?
"והמה" - ואף כי גם אלהיהם לא אלהים, המה עם כל זה כיון שהחזיקו בהם לא החליפום.
"ועמי" - אבל עמי החליף כבוד המקום בעכו"ם דבר שאין בו תועלת".

ד. אין אנו מבינים בסתרי תורה "ובמופלא ממך אל תדרוש…." אך המעט שאנו יכולים להשיג ולהבין בדברי הזוהר הקדוש בפשוטן של דברים, שישנן בחינות בנשמת האדם שמסתלקות מהאדם בעת החטא (נשמת האצילות) ולא חוזרותאל האדם עד שישוב בתשובה שלימה.

וכך לשון הזוהר הקדוש בתיקוני הזוהר (תיקון ע' דף קכ"ד ע"ב) "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא וְכִי חוֹבָא אִיהוּ בְּבַר נַשׁ דְּתַלְיָא נִשְׁמָתֵיהּ מֵהַהוּא אֲתַר, וְכִי אִית לֵיהּ חוֹבִין, וְהָא כְּתִיב לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוְן, אָמַר לֵיהּ אִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי אִם עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִים בֵּינֵיכֶם לְבֵין אלהיכם,
מַאי מַבְדִּילִים, אֶלָּא דְסָלִיק הַהִיא נִשְׁמָתָא דַאֲצִילוּתָא מִנֵּיהּ וְאִתְפָּרַשׁ מִנֵּיהּ.וְרָזָא דְמִלָּה, וַיֹּאמֶר אלהי''ם יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וְגוֹמֵר אִסְתַּלַּק נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ וְאִשְׁתָּאַר גּוּפָא יְבֵשָׁא, מָאן גּוּפָא הָכָא, דָא נִשְׁמָתָא דְכָרְסַיָּא יְקָרָא דְּאִשְׁתְּאָרַת יְבֵשָׁה, בְּגִין דְּאִסְתַּלְקַת מִנֵּיהּ נִשְׁמָתָא בְאֹרַח אֲצִילוּת, דְּהַאי נִשְׁמָתָא אִיהִי גוּפָא לְנִשְׁמָתָא עִלָּאָה,
וְאִי בָּעִי דְתַחֲזוֹר לְגַבֵּי הַהוּא נִשְׁמָתָא, לֵית לָהּ רְשׁוּ לְאַחֲזָרָא לְגַבֵּיהּ, עַד דְּהַהוּא חוֹבָא אִתְעַבְרַת מִנֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם." ועיין בפירוש המתוק מדבש והמפרשים.

ה. וכך הוא פשוטו של מקרא (יחזקאל ל"ו. כ"ו) "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר"
כלומר שבעת שהאדם חוזר בתשובה, ליבו מוחלף מלב אבן ללב בשר שנכנע ושומע לציווי ה' ותורתו.
יש כאן שינוי פנימי והחלפה…

ו. יתירה מכך, מצינו בדברי המדרש (ויקרא רבה ל. ג) "תכתב זאת לדור אחרון, מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים. ועם נברא יהלל יה, שהקב"ה בורא אותן בריה חדשה."
כאשר האדם שב בתשובה, הוא מקבל לב חדש ונעשה "בריה חדשה" ממש.

וכעת, בואו נראה איך כל הנ"ל קשור לאקסל ולעולמן של הפונקציות…

הזכרתי בדברי הפתיחה את המונחים "המרה / החלפה". ובכן, להבדיל בין קודש לחול…בואו נדבר על אחת הפונקציות באקסל/שיטס שמיועדת בדיוק למטרות אלו…
לפונקציה זו קוראים - substitute.

תחילה, בואו נכיר את 4 מרכיבי הפונקציה, כלומר הארגומנטים שלה.

ארגומנט 1 Text: כאן אנו נכתוב את הטקסט או את ההפניה לתא (שבו כתוב הטקסט) שאותו אנו רוצים להחליף.
נקודה חשובה שיש לזכור היא: שההחלפה יכולה להיות לכל מחרוזת הטקסט בתא (לדוגמא, להחליף את המחרוזת "עובד" במילה "פקיד") או לחלק מהטקסט (לדוגמא, להחליף את האות "ד" שקיימת בטקסט "עובד" באות "ר". התוצאה שתוחזר במקרה כזה היא -עובר).
ארגומנט זה חובה להזנה.

ארגומנט 2 Old_text: כלומר מהו הטקסט שאנו מעוניינים להחליפו.
גם ארגומנט זה חובה להזנה.

ארגומנט 3 New_text: כלומר, מהו הטקסט "החדש" שהפונקציה תחזיר במקום הטקסט "הישן".
וגם ארגומנט זה חובה להזנה.

ארגומנט 4 Instance_num: כאן כותבים (במספרים) את המופע של old_text שברצוננו להחליף ב- new_text.
אם נציין מספר בארגומנט זה, רק מופע זה של old_text יוחלף. אחרת,(כלומר, בברירת מחדל) יוחלף כל מופע של old_text בטקסט ב- new_text.
ארגומנט זה הוא אופציונלי בלבד.
(לארגומנט זה שימושים רבים ונפלאים, אך לא אעסוק בכך במסגרת מאמר זה, ועוד חזון למועד…)

כעת, בואו נראה דוגמא שימושית מתוך הגיליון המצורף להלן בלינק.



בתא B2 קיימת פונקציית substitute במתכונת זו:


מהו תחביר הפונקציה במילים פשוטות?
להמיר את 1 (זהו הערך שכתוב בתא A2) ב 2.
והנה הפונקציה מחזירה לנו את הערך 2. נהדר!

עד כאן הכול פשוט וברור…

עכשיו תשמעו סיפור… יום אחד רציתי סתם ככה לבצע "מחקר" לגבי פונקציה זו. עם כמה "ניסויים קטנים".
אם רוצים לחקור את האקסל…פשוט זו הדרך!
אז תחילה רציתי "להעביר מסר" ולומר לפונקציה. שכעת תחליף שוב את התוצאה לעיל ל-1.

איך מתמללים זאת בשפת האקסל/שיטס?
התשובה היא - כמו מבנה הפונקציות בתא B3.


מבנה כזה נקרא - פונקציית substitue מְקוּנֶּנֶת (ולא מְקוֹנֶנֶת- מלשון בכי ומספד)

פירושה של המילה - מְקוּנֶּנֶת היא כלולה בפריט מסוגה במבנה מדורג.
גם כאן יש שתי פונקציות אחת "בתוך השנייה" - סוגריים בתוך סוגריים.

הזכרתי בעבר, כי חוקי סדר פעולות במתמטיקה חלים גם באקסל/שיטס.
ובמתמטיקה- פותרים ראשונה במשוואה את הסוגריים.(לאחר מכן חזקות/שורשים, ולאחר מכן כפל/חילוק ולבסוף חיבור/חיסור).

וכאשר ישנם מספר סוגריים במשוואה, יש לפתור את הסוגריים הפנימיים ביותר ואז "לצאת כלפי חוץ" לסוגריים היותר חיצוניים.

הפתרון באקסל/ בשיטס בדוגמת פונקציית substitute מקוננת (ובכל מבנה של פונקציות אחת בתוך השנייה) הוא כפי הסדר הזה בדיוק.

נתבונן שוב בפונקציות בתא B3, הפונקציה הפנימית מחזירה לנו 2. והפונקציה החיצונית שעוטפת אותה, ממירה את התוצאה שהתקבלה מהפונקציה הפנימית ל-1.

אבל זה לא סוף הסיפור…יש לסיפור המשך מעניין…
מה ההמשך? להמשיך בניסוי ולהוסיף עוד פונקציית substitute שתקיף את כל הנכתב בתא B3 וכפי שערכתי בתא B4.


והופ- התוצאה -2.
וכו…וכו…

וזה כבר מבנה שרשרת הפונקציות בתא B6:


ההסבר לכך במילים פשוטות הוא :
להמיר את 1 ב 2
ואח"כ להמיר את 2 ב 1
ואח"כ להמיר את 1 ב 2
ואח"כ להמיר את 2 ב 1
ואח"כ להמיר את 1 ב 2

התבלבלתם קצת? לא נורא… תקראו שוב מהתחלה, והפעם לאט לאט…

התוצאה הסופית מכל "הסלט" הזה היא - 2.

למה התוצאה 2 ? כי זו ההוראה בפונקציה החיצונית ביותר "במערכת" המקוננת הזו.

והיה ניתן להמשיך לעטוף את הנ"ל בעוד פונקציית substitute ועוד ועוד…
אך למען האמת אין צורך בכך…כי המסקנות ברורות…

טוב תראו. להגיד לכם שמגיעות מחיאות כפיים (או צל"ש על צייתנות / "עבודת המידות") לפונקציה המקוננת על החזר תוצאות שוב ושוב באופן מדויק מבלי "לכעוס" על כך "ששיגעתי" אותה לא מעט?

אז זהו -שלא!!!

פונקציה -גאונית ככל שתהיה, עדיין נמנית בין משפחת הדומם…מדובר באלגוריתם ואוסף קידודים/אותות חשמליים, ותו לא!
לדומם - אין חופש בחירה ולא "יצר הרע" / נטייה למידות רעות כמו כעס וכו'
וכאשר אין בחירה, המסקנה והפועל היוצא מכך -שאין כאן שכר או עונש/ גנאי או שבח.
כאשר כתב הרמב"ם (בהלכות תשובה פרק ה הלכה ד) "אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטיפשים הוברי שמים - היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם, והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו? ומה מקום היה לכל התורה כולה? ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? השופט כל הארץ לא יעשה משפט?". עכ"ל.

והדברים ידועים וברורים לכל המעיין בשכל הישר.

נ.ב למרות שמצינו מדרשי ואגדות רבותינו ז"ל הרומזים על כוח בחירי גם בדומם, כמו שהביא רש"י ז"ל בפירושו על הפסוק "עץ עושה פרי" (בראשית א. י"א) שהאדמה לא עשתה ציווי הבורא אלא הוציאה עץ עושה פרי ולא הפרי עצמו, ועל כך נתקללה עם האדם לאחר חטאו, (וישנם עוד דוגמאות לכך במדרשים שונים).
עיין בפירושו העמוק של המהר"ל מפראג ב"גור אריה" על התורה (על הפסוק הנ"ל) וכן בלינק כאן שמבאר את דברי חכמתו של רבינו המהר"ל. ואין כאן המקום להאריך בכל זה.

אז מה כן?

לשם מה סיפרתי לכם בארוכה על כל הנ"ל?

ובכן. אם ננסה לבצע אנלוגיה רק לשבר את האוזן בלבד (אני מדגיש), ניתן להשוות בין המספרים 1 ו 2 בדוגמא לעיל בפונקציית substutute לבין איזה שהוא רצף אירועים כרונולוגי שנע בין תשובה לחטא.
כאשר לצורך הבנת העיקרון, אין זה משנה למי מהם (תשובה /חטא) נקרא 1 לצורך המשל בלבד ולמי נקרא 2.

כתבתי בפתיחת מאמר זה, שבכל תהליך של בחירה בחטא חלילה, ישנו תהליך של המרת האמת הברורה לשקר (על ידי כל מיני טצדקי "ומורי היתרא") שהכול כמובן מעצת היצר הרע
.
ומאידך, בעת התשובה ובחירה בטוב התהליך הוא הפוך מן החטא, תשובה אותיות- תשוב ה', לשוב ולחבר אל מקור האמת, אל ה' ומצוות התורה.

נ.ב מורינו הרב דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" (חלק א עמוד 112) מסביר באריכות על מהות הבחירה "ונקודת הבחירה". ושם כתב וזה לשונו: "ואם כן, בהכרח האדם הוא הגורם לעצמו. ומה נואלו החושבים שהרצון החלש הוא הגורם לאדם לאחוז בטעות, אע"פ שהוא יודע שהוא טעות…יכול האדם לאחוז באמת, וממילא יעזבנו הרצון החלש עם כל הדמיונות שמגבב עליו.
ויכול הוא גם כן להסיח דעתו מן האמת ולקבל את הדמיונות במקומה, ויתרחק מן הרצון אשר האמת עמו.
יכולת זו לכאן ולכאן - היינו בחירה!"
ועיין עוד במכתב מאליהו חלק ה' עמודים 354-355.
ולדבריו, מובן יותר איך בכל בחירה בטוב או מעשה תשובה יש בכוחו להגדיל את כוח "האחיזה באמת".

וזאת למודעי, כי אנלוגיה זו היא "לשבר את האוזן" בלבד, ולעניין שאנו מוצאים בשניהם את העיקרון שאין לנו אלא החיתום - סיום.

כי במבט האמת - שאדם שב מחטא מסוים בתשובה שלמה (כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ב ה"ב "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" ולא בגדר "האומר אחטא ואשוב") עוקר למפרע את החטא שהיה,
(עיין במכתב מאליהו חלק ד' עמוד 75 שביאר בכך את עומק דברי רבי יוחנן בתלמודא - מסכת יומא דף פ"ו ע"ב "אמר רבי יוחנן, גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה וכו' והיינו לאו של מחזיר גרושתו אחרי שנישאה לאחר.
וודאי שדברי רבותינו אינם מליצה וגוזמא. וחובה עלינו להעמיק ולהתבונן מה הייתה כוונתם?

וביאר הרב דסלר זצ"ל שזהו עומק חסדי ה' "למעלה מן הבריאה" שנתן את האפשרות ואת הזכות לשוב בתשובה, ועל ידי התשובה גורם לגילוי כבוד ה' עד שהפגם מתוקן למפרע כמו שלא היה מעולם.
וזהו עומק כוונת רבי יוחנן שתשובה "דוחה לא תעשה", היינו שמסגרת השכל היישר והחוקים שבתוך הבריאה - לא ניתן לתקן את אשר מעשה וקלקול החטא וכמו הלאו שציוותה התורה ונימקה זאת "אחרי אשר הוטמאה".

אך מחסדי ה' לעקור את מעשה החטא , כלומר לעקור למפרע את מעשה הקידושין והנישואין לאחר, מכוח התשובה שקדמה לבריאה והיינו שאינה כפופה לחוקי "הבריאה", ונמצא שאין כאן לאו. ואדרבא מצווה הוא להחזיר גרושתו…
וזהו ביאור עמוק ונפלא מאוד…

ועיין עוד בעניין זה את ביאורו העמוק של רבי יצחק הוטנר בספר "פחד יצחק" על יום הכיפורים עמודים קס"ח-ק"ע ובלינק כאן)

ומה שחוטא האדם אח"כ שוב - הוא חטא חדש -פנים חדשות באו לכאן…

ואילו בפונקציית substitute מקוננת - כל פונקציה קיימת ואינה מתבטלת ממקומה בשורת הנוסחאות…

ועדיין, כלפי אדם זה שנתקיים בו "שבע יפול צדיק וקם", באספקט הכרונולוגי של הזמן ניתן לומר ולשרטט על ציר הזמן את כל רצף האירועים הללו (חטא, תשובה וכו' וכו')

ובבוא האדם לרגעי הנעילה ביום הכיפורים (וכן ליום הדין לאחר מותו) מה שקובע בשורה התחתונה את דינו הוא- החיתום.
מה "הסטטוס" שלו באותו העת?
האם האדם שב בתשובה על החטא או לא….?

ואת הנקודה הזו,אנו מוצאים להבדיל בפונקציית substitute מקוננת.
כי לא חשוב כמה ארוכה תהיה הפונקציה (כלומר רצף הפונקציות זו בתוך זו)...
התוצאה שתוחזר היא - הסוגריים החיצוניות ביותר, אלו הסוגריים שנכתבו הכי אחרונות.

לסיום, אחתום בדברי קודשו של "הכהן הגדול מאחיו" -רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל בחיבורו ההלכתי "משנה ברורה" (סימן תרכ"ג ס"ק ג'):

"ויזדרז מאוד בתפילה זו, כי תכלית כל העשי"ת הוא יוה"כ,
ותכלית יוה"כ הוא תפילת נעילה,

שהכל הולך אחר החיתום.

ואם לא עכשיו אימתי?

ולכן אף אם חלש הוא מחמת התענית, מכל מקום יאזור כגבור חלציו להתפלל במחשבה זכה וברורה, ולקבל על עצמו נדרי התשובה באמת,

והבא ליטהר מסייעין אותו ויחתם בספר חיים טובים." עכ"ל.

שהכול הולך אחר החיתום…

אני מאחל לכם ולכל בית ישראל:

גמר חתימה טובה!

לינק לגיליון שיטס הכולל דוגמאות של פונקציית substitute מקוננת - מצורף כאן.