הנושאים החמים
מעשה בנערה מתבגרת, שפתחה את ארון הבגדים של אימה ומצאה בו את שמלת החלומות שתמיד חלמה עליו. בגד יפהפה, מושלם, מדהים.
"אמא!" מיהרה הנערה אל בעלת השמלה בהתרגשות, מנופפת בחדווה בחתיכת המושלמות, "בגד אלוף! אני לוקחת אותו, טוב?"
אמא שלה פרצה בצחוק. "את הבגד הזה ראית לפני חמש שנים", גיחכה, "והקאת למראהו. לא האמנת שהעזתי ללבוש אותו, כשהייתי בגילך".
אבל חמש שנים לאחר אותה הקאה, כשהבת ראתה אותו בשנית, הבגד היה סמל המושלמות בעיניה.
הוא היה באופנה.
*
אופנה היא דבר משתנה. בגד שפעם לא ההנו להעיף אליו מבט נעשה היום סמל המגניבות. ה'אין' הוא מושג המנהל את חיינו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא. גם אם נחליט שאנחנו שמרניים ולובשים רק משקפיים ישנים ועקבים נמוכים, המודה תנהל אותנו בסגנון הדיבור שלנו, בסגנון ההליכה ובסגנון הכתיבה.
איפה זה פוגש אותנו? בכל התחומים.
היות ואני עורכת, בחרתי להתמקד על תחום הכתיבה. כל אחד מכם רשאי להפיק לקחים לתחום העבודה שלו, או, לחילופין, לא להפיק שום לקחים ולהמשיך בחייו כרגיל. גם זו אפשרות, ואפילו טרנדית.
טרנד. כולנו אוהבים את המילה הזאת. 'זה טרנדי', 'זה חדשני', 'זה קוּל', מי לא רוצה להיות קול? כולם רוצים (אבל לא מוכנים להודות בזה).
הבעיה מתחילה כשלפעמים הקוליות מאפילה על ההחלטות שלנו. היא עשויה לעוור אותנו, לגרום לנו לשיפוט מוטעה בגלל סינוור הקוליות.
קחו למשל את הטרנד העדכני.
שנכנס לאחרונה לעולם הספרות.
כתיבה קצרה.
שורות קצרות.
מעברי אנטר רצופים.
נקודות. אהה. נקודות. כמה. טוב.
לשים. נקודה.
הגזמתי? רובכם תגידו שכן, הגזמתי לחלוטין. אבל למה? זה הרי טרנדי לגמרי! להכניס נקודה אחרי כל שלוש מילים, טובי הסופרים עושים את זה היום. זה מוסיף למנגינה, מקציב את הקטע, וזה מה-זה מגניב, גם אני רוצה.
כדי להיות סופר-מגניבים אנחנו צריכים לעצור רגע קודם ולחשוב: המגניבות מתאימה? הקצב באמת תורם לקטע? מתאימות כאן השורות הקצרות?
או אולי אני משוחדת מהמגניבות, ולא מבחינה שהיא לא מתאימה. שוכחת שבמונולוג מתגלגל אין טעם במנגינה של שורות קצרות, ורק סינוור המגניבות גורם לי לנסות לשלב אותה.
מגניבות היא דבר שמגניב רק כשהוא מתאים. סופרים טובים בוחנים את המגניבות שלהם, בודקים מתי היא מתאימה ומשתמשים בה כשיש התאמה. אם אין התאמה? לא משתמשים בה.
נסיים במשל על אדם מתוק וחביב, שביום בהיר הבין שזה ממש טרנדי להגיד 'שלושה' ו'ארבעה' ו'חמישה' וכשהוא מדבר ככה גבוהה-גבוהה זה מוציא אותו מגניב. הלך מיילך וסיפר סיפור מרתק על שלושה בנות שיש לו, ארבעה מהמכוניות שאין לו וחמישה מהכתבות שיהיו לו. יצא מגניב? קצת. יצא הרבה טיפש.
רוצים להיות מגניבים, רוצים להיות טרנדים? מצוין. זה טוב, זה ממתג. אבל תעשו את זה כשזה מתאים.
בהצלחה
@קרדיט להעברה: מ. י. פרצמן
"אמא!" מיהרה הנערה אל בעלת השמלה בהתרגשות, מנופפת בחדווה בחתיכת המושלמות, "בגד אלוף! אני לוקחת אותו, טוב?"
אמא שלה פרצה בצחוק. "את הבגד הזה ראית לפני חמש שנים", גיחכה, "והקאת למראהו. לא האמנת שהעזתי ללבוש אותו, כשהייתי בגילך".
אבל חמש שנים לאחר אותה הקאה, כשהבת ראתה אותו בשנית, הבגד היה סמל המושלמות בעיניה.
הוא היה באופנה.
*
אופנה היא דבר משתנה. בגד שפעם לא ההנו להעיף אליו מבט נעשה היום סמל המגניבות. ה'אין' הוא מושג המנהל את חיינו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא. גם אם נחליט שאנחנו שמרניים ולובשים רק משקפיים ישנים ועקבים נמוכים, המודה תנהל אותנו בסגנון הדיבור שלנו, בסגנון ההליכה ובסגנון הכתיבה.
איפה זה פוגש אותנו? בכל התחומים.
היות ואני עורכת, בחרתי להתמקד על תחום הכתיבה. כל אחד מכם רשאי להפיק לקחים לתחום העבודה שלו, או, לחילופין, לא להפיק שום לקחים ולהמשיך בחייו כרגיל. גם זו אפשרות, ואפילו טרנדית.
טרנד. כולנו אוהבים את המילה הזאת. 'זה טרנדי', 'זה חדשני', 'זה קוּל', מי לא רוצה להיות קול? כולם רוצים (אבל לא מוכנים להודות בזה).
הבעיה מתחילה כשלפעמים הקוליות מאפילה על ההחלטות שלנו. היא עשויה לעוור אותנו, לגרום לנו לשיפוט מוטעה בגלל סינוור הקוליות.
קחו למשל את הטרנד העדכני.
שנכנס לאחרונה לעולם הספרות.
כתיבה קצרה.
שורות קצרות.
מעברי אנטר רצופים.
נקודות. אהה. נקודות. כמה. טוב.
לשים. נקודה.
הגזמתי? רובכם תגידו שכן, הגזמתי לחלוטין. אבל למה? זה הרי טרנדי לגמרי! להכניס נקודה אחרי כל שלוש מילים, טובי הסופרים עושים את זה היום. זה מוסיף למנגינה, מקציב את הקטע, וזה מה-זה מגניב, גם אני רוצה.
כדי להיות סופר-מגניבים אנחנו צריכים לעצור רגע קודם ולחשוב: המגניבות מתאימה? הקצב באמת תורם לקטע? מתאימות כאן השורות הקצרות?
או אולי אני משוחדת מהמגניבות, ולא מבחינה שהיא לא מתאימה. שוכחת שבמונולוג מתגלגל אין טעם במנגינה של שורות קצרות, ורק סינוור המגניבות גורם לי לנסות לשלב אותה.
מגניבות היא דבר שמגניב רק כשהוא מתאים. סופרים טובים בוחנים את המגניבות שלהם, בודקים מתי היא מתאימה ומשתמשים בה כשיש התאמה. אם אין התאמה? לא משתמשים בה.
נסיים במשל על אדם מתוק וחביב, שביום בהיר הבין שזה ממש טרנדי להגיד 'שלושה' ו'ארבעה' ו'חמישה' וכשהוא מדבר ככה גבוהה-גבוהה זה מוציא אותו מגניב. הלך מיילך וסיפר סיפור מרתק על שלושה בנות שיש לו, ארבעה מהמכוניות שאין לו וחמישה מהכתבות שיהיו לו. יצא מגניב? קצת. יצא הרבה טיפש.
רוצים להיות מגניבים, רוצים להיות טרנדים? מצוין. זה טוב, זה ממתג. אבל תעשו את זה כשזה מתאים.
בהצלחה
@קרדיט להעברה: מ. י. פרצמן
