לתפוס את הכדורים

1.jpg

את ההפסקה של הצהריים בתלמוד תורה דודי הכי אהב כי היא היתה הפסקה ארוכה. ובהפסקה הארוכה גם דודי היה זוכה להיות שותף פעיל במשחק.

היו משחקים שבהם היה מספר מוגבל של משתתפים, ודודי לא היה מנסה אפילו. והיו משחקים של קבוצה כנגד קבוצה, כדי שיהיה 'כוחות' ילדי הכיתה היו מתחלקים לשתי קבוצות. החלוקה היתה דומה למשא ומתן קולני, כשבתחילה הדיון התוסס היה על "מי צריך להיות בקבוצה שלנו". לאט לאט כשהחזקים המהירים והמקובלים כבר השתייכו לאחת מהקבוצות, הדיון הפך להיות בשאלה "מי צריך להיות בקבוצה שלכם". כדי לא להגיע לחלוקה של הסוף, דודי לא היה מנסה כבר מההתחלה..

אבל למזלו של דודי, בתלמוד תורה שלו היה משחק פופולרי בכדור שקראו לו 'בינגו'. היו בוחרים ילד שהוא היה הקולע הראשון, וכללי המשחק היו שכל ילד שהקולע מצליח לפגוע בו באמצעות הכדור, הופך בעצמו לקולע וצריך לעזור לקלוע ילדים נוספים בשיתוף פעולה עד שיקלעו את כולם. אבל, אם אחד הילדים היה מצליח לתפוס את הכדור בידיים, ישירות מידי הקולע הוא היה מכריז "בינגו" ואז הקולע שזרק את הכדור היה הופך להיות הקולע היחיד וכל השאר היו משתחררים, והמשחק היה מתחיל מהתחלה.

המשחק הזה היה נפלא מכיון שהוא לא משאיר ילדים מחוץ למשחק. כמה שיותר ילדים יותר כיף ואכן במשחק הזה רוב הכיתה היתה משתתפת. מתאים בדיוק לדודי.

בדרך כלל שלום המהיר והחזק היה מתנדב להיות הקולע הראשון. הוא היה מנסה לרדוף אחרי שימי ואברימי המהירים כדי לנסות לפגוע בהם. או באבי החמקמק שהיה מנסה להתגרות בקולע, וכשזה היה נענה לאתגר, היה מתחמק מהכדור בלוליינות מרשימה. היו גם את מוטי ועקיבא שאהבו לנסות לתפוס את הכדור בכל מחיר כדי לעשות 'בינגו'. כמובן שגם בנצי ושלוימי היו מהכתובות החשובות לכדור, פחות בגלל יכולות המשחק שלהם, ויותר בגלל היכולות החברתיות שלהם.

והיו עוד הרבה ילדים שהיו שותפים פעילים במשחק, לא מהירים במיוחד לא חמקמקים מדי, ולא שום דבר בולט, פשוט חלק מהמשחק. והיו את הבודדים שגם היו במשחק אבל לא ממש חלק ממנו. ביניהם היה את דודי. לפעמים הוא היה מנסה קצת להראות את הפרצוף לקולעים, אבל נראה לו שהם לא רואים אותו בכלל. וגם אם היו רואים וקולעים אותו אז בעצם מצידו נגמר המשחק לפחות עד שמישהו אולי יצליח לעשות בינגו. כי באמת יש מצב שהוא ינסה להיות חלק מהקולעים? הוא ינסה לקבל את הכדור לקלוע מישהו? רק הם יכולים, לא הוא. אז כל עוד שלא קלעו אותו הוא עדיין חלק מהמשחק, ולכן הוא העדיף לעמוד בצד, ומדי פעם לרוץ בשולי המשחק. ככה הוא עדיין ברשימת ההמתנה..

רק שרוב ההפסקות היו קצרות מדי, הזמן נגמר והמשחק לא, ולא הגיעו אליו. אבל בצהריים היתה הפסקה ארוכה. ואז ביום שהמזל האיר פנים לדודי ולקולעים, ולא הוכרזו יותר מדי פעמים בינגו והמשחק לא היה מתחיל מהתחלה, היו מגיעים גם לדודי ומנסים לקלוע גם אותו.

כמה שדודי חיכה לרגעים הללו. היו מנסים לקלוע אותו והוא היה רץ ומדלג ברחבי המגרש הרחב. כמה טוב הוא הרגיש אז לקראת סוף ההפסקה הארוכה. הוא לא שם לב שחלק מהילדים כבר עמדו מפוזרים בחוסר מעש ברחבי החצר או מותשים ליד הברזייה. לא היה לו אכפת, העיקר שנשארו את האלה שחייבים לקלוע את כולם, גם את דודי. ואת הרגעים האלה הוא מאוד אהב.

והוא דוקא הצליח לחמוק מהכדור פעם אחר פעם. אבל דבר אחד הוא אפילו לא ניסה לעשות – הוא אף פעם לא ניסה לעשות בינגו. הוא אף פעם לא ניסה לתפוס את הכדור....

שנים חלפו מאז. הימים עברו, דברים השתנו. כדורים עפים סביבו פעם רחוקים ופעם קרובים, אבל הוא עדיין חושב שהוא לא מסוגל לתפוס אותם להכריז בינגו ולהתחיל מהתחלה...
על המחבר
י
מאמן אישי ומטפל בNLP

תגובות

וואו. יפה ועצוב... למרות שאולי היה אפשר לקחת מזה גם אץ המקום שיש משהו שהוא טוב בו, הנה כולם "נקלעו" והוא לא!
מסתבר שגם בריחה מהכדורים זה סוג של מיומנות, אבל החיים, בשונה מהמשחק - מפחידים, והבריחה מהכדור במקום העמידה הזקופה ונסיון התפיסה גם המחיר "קליעה", היא מיומנות שצריך לרכוש ועצוב כשהיא לא קיימת..
לגבי עצם הכתיבה - יפיפה ומרתק .. קראתי ברצף, הכתיבה מושכת לקריאה רציפה, באומנות היא מכניסה לגמרי לתוך הראש של הילד, שזה דבר שלא הרבה מצליחים לעשות, גורמת להזדהות עם גיבור הסיפור שכמה ליחס ומשלים ללא וויכוח פנימי עם המקום שבו הוא כאילו נוצר.
כמה הרבה נאמר בלי לומר אותו! תודה :)
 
במשפט האחרון נעצרה לי הנשימה.
כלומר חשבתי שאיזה משועמם כתב איזה משחק מימי הביניים, עד השורה האחרונה. מדהים, מדהים
ונוגע ללב.
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ב'

ט בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ:י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ:יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:יב בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ:יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן:טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ:טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ:
נקרא  8  פעמים

לוח מודעות

שתף את המאמר

למעלה