# הכתבה פורסמה במגזין תצפית של עיתון הפלס./ א' נפתלי


ישנם מקומות כאלו בעולם: בית בנוי על שפת נחל או בסמוך לחוף ציורי, כאשר די ביציאה החוצה כדי להיכנס אל חיק הטבע, ובישיבה על ספסל כדי להתבונן בנוף בראשיתי, והמרחב הפתוח מאפשר התרוצצות חופשית ובטוחה של הילדים.

אזור המגורים של רובנו אינו כולל את המעלות הללו, ולעיתים המרחק למרחב הציבורי הקרוב גם הוא גדול למדי. הורגלנו לראות את סביבת הבית כמצב נתון שיש להשלים עימו, ולהתנחם בכך שאת פנים הבית אפשר לתכנן בכל צורה שנחפוץ.

העובדה שהחוץ ניתן לתכנון, ממש כמו הפנים ואפילו מעבר לכך, ידועה לנו פחות. ולא רק לנו: אדריכלי הנוף, המנסים ומצליחים להפוך אזורים חסרי ייחוד לפנינים של נוף, המשנות גם את חווית המגורים, אינם רבים בארץ. קבוצה קטנה יחסית של אדריכלים בחרה לעסוק בעיצובם של אזורים פתוחים, לרענן ולחדש סביבות מגורים, ואף לסייע בשמירה על הנופים הקיימים.

חיים כהנוביץ הוא אדריכל נוף כבר מעל חמישים שנה, ומבכירי אדריכלי הנוף בארץ. תחת ידו של כהנוביץ עברו במרוצת השנים, כאדריכל שכיר וכבעל משרד לאדריכלות נוף, שכונות, טיילות, פארקים ומרחבים פתוחים רבים ברחבי הארץ, שייתכן שבחלק מהם ביקרנו.

"אדריכלות נוף פירושה תכנון כל השטח שמחוץ לבניינים", מסביר כהנוביץ ל"הפלס". "השטח הזה כולל אזורים פתוחים בעיר, בסביבת המגורים ומחוצה לה, ייעור, תכנון פארקים, מרכזים ציבוריים, וכל אזור שאינו בניין".

כיום עובדים במשרדו של כהנוביץ כחמישה עשר איש, וההתמחות היא בעיקר בתחום שכונות המגורים ועבודות שונות באזורים המיושבים, ופחות באזורים הכפריים או ביערות. הצוות כולל את כל אנשי המקצוע שעבודתם קשורה בעיצוב נוף: מלבד אדריכלים, גם מהנדסים, מתכנני גינון והשקיה, ועד סתתים ומבצעי כל עבודות הפיתוח.

"בכל פרויקט יש חלק שהוא 'החלק הבנוי' בפרויקט, וישנו החלק של הגינון וההשקיה", מסביר כהנוביץ. "החלק הבנוי כולל את השבילים, פינות הישיבה, פינות הפנאי, מגרשי המשחקים, האלמנטים העיצוביים, התאורה – כל זה נקרא 'הצד הקשיח'. לצד זאת ישנו החלק ה'רך' של הפרויקט, שכולל בתוכו את הגינון וההשקיה, כאשר בעבודה עצמה אין הפרדה בין החלק ה'קשה' לחלק ה'רך', אלא הכל משולב, למשל: קיר בפרויקט יכול להיות בנוי מבלוקים, אבל אם נחליט, נוכל לבנות אותו מצמחיה. ההחלטה אם לבנות קיר כזה או אחר נחרצת לגופו של עניין בכל פרויקט".

מנוחה במרחב

המושג הראשוני באדריכלות נוף, מסביר כהנוביץ, הוא "חלל", כשהמטרה היא ליצור בתוך המרחב הנתון חלל שנעים להיות בו.

"כאשר אדם יגיע למרחב פתוח, וירצה לנוח במקום, הוא לא יצליח למצוא מקום מתאים - עד שיגיע לחלל מצומצם עם קירות כלשהם, צמחיה או פרחים, ואפילו גדר של אבן. החלל הוא פונקציה של פרופורציה ולא של גודל. מה שבונה אותו זו הפרופורציה בין הקירות, הקרקע והגג. כשאנחנו רוצים ליצור חלל אישי במרחב, למשל למנוחה, נבנה תקרה מצמחיה, מפרגולה או ממתכת - ואז יהיה יותר נעים לשהות במקום לצורך מנוחה. אפשר גם ליצור 'קירות' בעזרת מדשאות ובעזרת עבודות עפר. כל החכמה באדריכלות הנוף היא לייצר חללים נוחים לשהות. לא ארוך מדי, צר מדי או גבוה מדי, בהתאם לתחושה שאמורה להתקבל באותו מקום".

איך רוקמים רעיון אדריכלי לנוף?

"אחרי הזמנת העבודה, אני עורך 'סיעור מוחות' עצמי, ופעמים רבות ניגש להתייעץ גם עם הצוות. ישנן גישות שונות של מזמינים: כאלו שיודעים מה הם רוצים לראות בשטח, וכאלו שאומרים רק 'אני רוצה גן'.

אם מדובר בפרויקט של עיצוב שכונה, ההחלטה היכן ימוקמו המתקנים לילדים, המדשאות, המזרקות ועוד היא בדרך כלל שלנו. בפרויקט אחיסמך, למשל, יש 3500 יחידות דיור, יש פארקים ויש גינות קטנות וגדולות. שם התייעצנו עם ועד הדיירים, שמענו מהם על הצרכים ועל הרצונות של התושבים, ובשיתוף פעולה גיבשנו תכניות שהן נכונות גם מבחינה נופית וגם אידיאליות מבחינת התושב".

בכל עיצוב נוף יש רעיון ספציפי?

"לאו דווקא. לפעמים מחליטים על עיצוב מסוים, למשל: גן דקלים, או סלעים כאלמנט מרכזי, וכדומה. לעיתים קיים רעיון מיוחד שמטרתו לספר משהו: למשל, טיילת 'פרס נובל' בראשון לציון, שזהו שם השכונה שבה נמצאת הטיילת והגן שבהמשכה. הרעיון היה של עיריית ראשון לציון, ואנחנו נתנו את התוכן העיצובי: שביל מרוצף ובשני צדיו אלמנט של יהודים שזכו בפרס נובל. הארנו את השדרה, והשארנו אפשרות להוסיף עוד שמות בעתיד. העצים הם מנירוסטה, בצבעים טבעיים של עץ, ובתוך הגן ישנו אזור של פארק. במרכז השכונה יש פינות משחקים ואלמנט מים מרכזי, שגם הם תוכננו עם תכנון הטיילת.

פרויקט נוסף שנבנה בעיר ראשון לציון הוא שכונת נאות אשלים; פארק מרכזי בגודל ארבעים דונם בתוך שכונת מגורים. הרעיון היה ליצור נחל מלאכותי בין בנייני המגורים, וסביבו פינות נוף ופינות משחקים. לאורך הנחל פזורים בעלי חיים מעץ, ועוד אלמנטים המשתלבים בנוף. אם שאלתם מה עלותו של פרויקט כזה", מסבר כהנוביץ' את אוזנינו, "בזמן ההקמה לפני מספר שנים, הייתה עלותו כחמישה מיליון שקלים. כיום עלות של פרויקט כזה עולה על שמונה מיליון שקלים".

מה לגבי תחזוקה?

"בשכונה 1600 יחידות דיור, כשכל אחד מדיירי השכונה משלם 'דמי השבחה'. בסכום הזה, ממשיכים לטפח את הנוף של 'נאות אשלים', והתושבים נהנים מהנוף ומהאטרקציות שנלוות לו".

הקיים והחדש נפגשים

בפרויקט שיצרו כהנוביץ וצוותו בקיבוץ דפנה שבצפון נעשה שימוש בנחל זורם – נחל דן. במרכזו של האגם שבגן מוצבים סלעים.

"חפרנו בור בעומק שניים וחצי מטרים, ובנינו בריכה שהמפלס שלה נמוך יותר מנחל הדן שעובר בסמוך", מסביר כהנוביץ את שלבי תכנון הגן. "יצרנו מפל שהדן נופל לתוכו, וממלא את האגם, שאמנם הינו מלאכותי אך המים בו הם חלק ממי הדן. בנינו קיר מסלעים, עליו חקוקים השמות, ובתוך האגם יצרנו מדרכה צפה ממרצפות. הסלעים מקבלים מדי פעם טפטוף של מים, שנקלט על ידי צמחיה ששתלנו סביבם ומסייע לה לצמוח".

גובה המים באגמים מלאכותיים כאלה, מציין כהנוביץ, הוא בדרך כלל בסביבות ארבעים סנטימטרים. אנו נזכרים באירוע שקרה לפני מספר חודשים, בו טבע פעוט בבריכה מלאכותית בהרצליה, הסמוכה למתקני משחקים. כהנוביץ אכן נדרש לשאלתנו לגבי בטיחות אגמים כאלו: "לצערנו, לא ניתן לגדר כל מאגר מים. על ההורים לשמור על ילדיהם היטב במקומות אלו".

לא רק תנאי הנוף הקיימים משמשים את האדריכלים, אלא גם רעיונות הלקוחים ממקומות אחרים ואף מארצות אחרות. אחד הרעיונות העיצוביים הבולטים בעולם, וגם בארץ, הוא "הגן היפני". גן כזה, כאשר הוא מתוכנן ומבוצע היטב, מסוגל להעביר את המטייל בו לאווירה יפנית רוגעת. בדרך כלל הוא יכלול גשר, המעביר את המטייל אל אי שנמצא במרכזו של מקור מים, מין פגודה למנוחה, עצי בונסאי, פנסי אבן ואלמנטים יפניים נוספים. הגן היפני בחולון הוא פרי תכנונו וביצועו של כהנוביץ. זהו גן לא גדול, כשני דונם שטחו, אך הוא מצליח ליצור פינה של רוגע: מפל מים קטן, שממנו זורמים נחלים קטנים בין פינות ישיבה ופרגולות, ואפילו עץ דובדבן שפורח בכל שנה. למרות שהגן ממוקם קרוב לכביש סואן, הוא מנותק ממנו באמצעות צמחיה.

מה אורכו של תכנון פרויקט?

"זו שאלה מורכבת, והתשובה תלויה בתנאים שהפרויקט מציב. פרויקט כמו פארק, למשל, נדרש לתכנן בין חודש לשלושה חודשים. שינויי הזמן תלויים בעיקר במזמינים; לעיתים פרויקט יכול להיעצר בגלל עצירת תקציב, או כי יש שינויים בתכנון. פרויקטים יכולים להמשך גם עשר וחמש עשרה שנה", מספר כהנוביץ, "במיוחד כיום, כשהבעיות המדיניות גוררות בעיות בקצב הבנייה. בעבר היו אלפיים יחידות דיור נבנות במהלך שנתיים, כיום נדרשות לכך עשר שנים ויותר. גם לבירוקרטיה המדינית יש בכך חלק, וועדות התכנון לוקחות את הזמן שלהן".

מהו הפרויקט הבא שבתכנונכם?

"כעת מונח על שולחננו פרויקט של מאה דונם ביבנה", מספר כהנוביץ. "הוא כולל גם בנייה של נחל מלאכותי, שיזרים מים לנחל יבנה, שהוא נחל אכזב, ויזרמו בו מים גם בימות הקיץ".